פעם אחת הגיע חנווני בעיר שדה לבן מברעסלא עם עגלת משא גדולה מלאה בדים. כיון שבא בלילה, הוא לא רצה לפתוח את חנותו, ולהכניס אליה את הבדים,וציוה לשחרר את הסוסים מן העגלה.
אמר בלבו: מי יכול לגנוב עגלה גדולה כזו? ועזב בחוץ את העגלה עם הסחורה. בא גנב במהלך הלילה, וגנב העגלה, ואסר סוסים אחרים לעגלה, וברח עם הסחורה. בבוקר התחילו לחפש בכל הרחובות ובפרשת הדרכים, ולא מצאו את הגנב.
הסוחר שלח שליח אם איגרת לבעל שם טוב. כשהגיע אליו, מצא אותו עומד ליד המזוזה, מתכונן לנסוע לקהילת קודש דראזנע לברית מילה, כי כובד שם במצות ברית המילה.
הבעש"ט קיבל האיגרת מהשליח ואמר לו: המתן עד שאחזור מהברית, והמתין השליח.
הבעל שם טוב לן בדרך, ובבוקר נסע לעיר. כשהגיע סמוך לעיר, ראה מרחוק כי העגלה עם הסחורה נכנס גם לעיר בדרך אחרת.
אמר לרבי צבי סופר (ששהה אתו): ראה והבט העגלה הנוסעת עם שני סוסים, ואמר: אני רואה. אמר לו: השליח ששלחו אלי הוא עבור העגלה הזאת עם הסחורה הגנובה, כשנבוא לעיר תשאל איפה האכסניה של בעל העגלה, ותאמר לו שיתן לך את העגלה עם הסחורה, כי הסחורה הנמצאת אצלך גנובה.
כשבאו לעיר, תיכף הלך רבי צבי סופר לאכסניה שלו, וראה שבעל העגלה עומד ומתפלל, ולא יכל להעז ולומר לו את הדברים, כי הוא ראה שהוא מתפלל כאיש תם וישר.
בא רבי צבי סופר לבעל שם טוב, אמר לו הבעש"ט: תלך תכף ומיד, כי הוא תכף יסע עם הסחורה, והעגלה עם הסחורה תאבד.
הלך רבי צבי סופר בפעם השניה לאכסניא, ומצא את בעל העגלה אוכל סעודת בוקר. ושאל לבעל הבית עליו האם הוא שתה יי"ש הרבה כדרך הגנבים? אמר לו, שהוא לא שתה כי אם כדרך כל הארץ, והלך ממנו עוד הפעם בידיים ריקניות לביתו.
אמר לו הבעל שם טוב: לך ואמור לו את כל הסימנים שאתן לך: שהוא עמד ביער שלושה ימים עד שעברו כל הרצים שחיפשו אותו, ואחר כך לן במקום פלוני וכו', עד שהגיע לעיר דראזנע.
הלך רבי צבי סופר ואמר לו את כל הסימנים כפי שמסר לו רבו הקדוש. אז נכנע הגנב ואמר: אמת, כן הדבר, קחו את העגלה עם הסחורה. וציוה לבעל האכסניא שישמור את העגלה עם הסחורה, כי רצה לשמור עליה שלא תנזק.
כשבאו לאכול את סעודת ברית המילה, אמר הגנב: עכשיו אני עני כשאר עניים, אלך לאכול גם אני בסעודת ברית המילה, ואכלו ושתו מי דבש (ולא יי"ש).
עמד הגנב אצל הבעש"ט הקדוש, ואמר: קושיה גדולה וקשה לי על רום מעלתו: מכיון שרום מעלתו יודע ורואה איך גנבים גונבים, היכן הם נמצאים ולנים, מסתמא תוכלו לראות גם דברים יותר טובים מאלה, אז, למה לכם להביט על דברים שפלים? לא יותר טוב להביט על דברים טובים?
שמח הבעש"ט על הקושיה של הגנב, ואמר דברי תורה על קושיא זו עד תפילת מנחה, ולא גמר את דברי התורה.
מאמרותיו של הבעש"ט הקדוש, "צידה לדרך" לשבוע שבא עלינו לטובה:
האנחה שיהודי נאנח על צערו ח"ו של יהודי שני, שוברת כל המחיצות של ברזל, של המקטרגים.
השמחה והברכה שיהודי שמח בשמחתם של עוד יהודים – ומברכם, מקובלת אצל ה' יתברך כתפילתו של רבי ישמעאל כהן גדול בקודש הקודשים (ספר השיחות תש"ג עמ' 161).