בית משפט השלום בפתח תקווה קיבל לאחרונה תביעה לפינוי מרפאת שיניים שפועלת בקניון לב העיר. השופט אריאל ברגנר דחה את טענתה של בעלת המרפאה שלפיה החלטתה להפסיק לשלם את דמי הניהול הייתה מוצדקת עקב התנהלות לא תקינה מצד החברה ואי-קבלת ההסכם שנכרת עמה. נפסק כי טענותיה נגד החברה לא העניקו לה את הזכות להפר את הסכם השכירות, והיה עליה לפעול בדרכים חוקיות כמו תשלום תחת מחאה ונקיטה בהליכים משפטיים.
המרפאה פועלת במרכז המסחרי לפי הסכם שכירות שנכרת ב-2010. בשנה שעברה שלח בעל הנכס דרישת פינוי לבעלת המרפאה בטענה להפרת הסכם השכירות עקב אי-תשלום דמי ניהול, והתביעה הוגשה נגדה לאחר שסירבה להתפנות.
בתביעה נטען כי מאז מרץ 2017 הפסיקה הרופאה לשלם את דמי הניהול וצברה חוב של 7,500 שקל. באופן כללי, בתקופה האחרונה היא הפרה לטענתו את הסדר הציבורי ונהלי המתחם, והתנהלותה זו מהווה הפרה יסודית של הסכם השכירות.
השוכרת טענה מצד שני כי הפסיקה לשלם בשל הידרדרות באיכות השירותים שהעניקה חברת הניהול והתנהגות דורסנית שכללה בנייה לא חוקית.
כמו כן היא טענה שדמי הניהול השתנו חדשות לבקרים ולכן היא והשוכרים האחרים ביקשו לקבל את ההסכם שנכרת עם החברה כדי שיוכלו להבין מה הוסכם עמה ומהן חובותיה כלפיהם, אך פניותיהם זכו להתעלמות גורפת.
יצוין כי זמן קצר אחרי הגשת התביעה הנוכחית נקטה חברת הניהול בהליכי גבייה והרופאה כיסתה את מלוא החוב כלפיה. בהקשר זה טענה הרופאה כי התביעה הוגשה נגדה לאחר שהתלוננה על החברה למחלקת רישוי עסקים בעיריית פתח-תקווה.
התשלום בדיעבד לא מסייע
אולם השופט אריאל ברגנר הבהיר לנתבעת כי כל טענותיה נגד חברת הניהול לא הקנו לה את הזכות להפר את הסכם השכירות. "ככל שהנתבעת גילתה חוסר שביעות רצון משירותיה של חברת הניהול היה עליה לפעול באחת הדרכים העומדות לרשותה בדין, כאשר הפסקת התשלום לו התחייבה עפ"י ההסכם עם התובע אינה אחת מהן", נכתב.
השופט ציין כי הנתבעת יכלה לשלם את דמי הניהול תחת מחאה ולנקוט בהליכים משפטיים במקביל.
השופט אף לא הסכים שאי-המצאת ההסכם עם חברת הניהול הצדיק את הפסקת התשלום. את הסכם השכירות שנכרת עם התובע, הבהיר, חייב אותה להשתתף בהוצאות הניהול ואין בו שום הוראה שמתנה את התשלום בקבלת ההסכם עם חברת הניהול. מכל מקום, גם בהנחה שהנתבעת הייתה זכאית לעיין בהסכם הרי שהיא לא הייתה רשאית לבצע "הפרה נגדית".
השופט הוסיף לקראת סיום כי אף שהנתבעת שילמה את חובה הוא לא סבור כי יש בכך כדי למנוע את הפינוי עליו עומד התובע, וזאת בהתחשב בכך שעשתה זאת רק לאחר שהפרה את ההסכם והוגשה נגדה תביעה.
לפיכך השופט הוציא לנתבעת צו לפינוי המרפאה בתוך 30 יום וחייב אותה בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 7,000 שקל. בצד זאת, השופט קבע כי הנתבעת תוכל לקבל חודש נוסף להתארגנות בתנאי שבתוך 7 ימים תשלם לתובע דמי שכירות עבור חודשיים מראש.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
הכותב עו"ד אילן גלזר עוסק/ת ב- דיני מקרקעין לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
הכתבה פורסמה באתר המשפט הישראלי "פסקדין"