דף ו
*מה מטאמה. *טבל לחלה.
א. מעת לעת שבנדה מטמאה לל''ק לקדש ולל''ב אף לתרומה ולחולין שנעשו על טהרת הקודש. והשמועות 1. לל''ק: לא נכתב גבי המעלות שבין קדש לתרומה, משום דלית דררא דטומאה אלא גזירה בעלמא. 2. מטמאה אוכלין ומשקין, דווקא של קודש. 3. בשעה שעוברת מלאכול בתרומה לתקן שיריים שבפניה, ולר''ה אתי לשרוף את בדקה עצמה מיד. 4. רבי עשה כר''א ולאחר שנזכר אמר כדאי ר''א לסמוך עליו בשעת הדחק, בימיו עדיין היו אוכלי חולין על טהרת הקודש. 5. שפחת ר''ג אפתה ככרות תרומה ובין כל אחד ואחד בדקה, הויא תרומת לחמי תודה והפריש עשירית לכהן בעודו בצק. 6. שפחת ר''ג גפה חביות יין והוצרכה לשאול שוב, ודחי דהיה בשתי שפחות. 7. לל''ב: לקודש אבל לא לתרומה, בחולין על טהרת הקודש.
ב. חולין הטבולין לחלה כחלה דמו, והדינים 1. נולד ספק טומאה קודם גלגול תיעשה בטומאה דהוי חולין ומותר לגרום טומאה לחולין שבא''י, ואחרי הגלגול תיעשה בטהרה דחולין הטבולין לחלה כחלה, וחלתה תלויה אף בספק שנוהג רק כתרומה כגון זב וטהור שפרקו מהחמור ומשאן כבד דהוי ספק נשען. 2. אשה טבולת יום לשה עיסה וקוצה חלה וקוראה שם, דכל שודאי מטמא חולין גזרו על ספיקו משום חולין הטבולין לחלה. והא דאמרינן שמעת לעת שבנדה אינו נוהג בחולין על טהרת תרומה, זהו כיון שלא מעורב בהם תרומה או דמעת לעת דרבנן וקילא.
שאלות לחזרה ושינון
א. טומאת מעת לעת שבנדה והשמועות (7)
ב. חולין הטבולין לחלה והדינים (2)