את גיל קיבלנו כמתנת-אל, לאחר 4 שנים ארוכות של ניסיונות כושלים להרות. הטיפולים היו קשים אבל אחרי שגיל נולד שכחתי את כל הזריקות, ההורמונים, האתגרים והמשברים. גם כשהוא נולד פג לא היה לנו ספק שהוא יצא מזה ואכן צדקנו. בתוך חודש וחצי הבאנו את גיל הביתה מהפגייה ומאז הוא בריא, גדל ומתפתח. בעוד כחודשיים נחגוג לו יום הולדת 6 ורצינו לפנק אותו במשהו מיוחד.
קיבצנו את כל המשפחה והתחלנו לחשוב מה אפשר לקנות או להכין לו. עלו כל מיני רעיונות באוויר, חלקם היו הזויים והגיעו בעיקר מהכיוון של האחיינים שלי או הסבים והסבתות, אחרים היו יקרים מדי או פשוט לא מתאימים.
כשבעלי הציע שנפנה לאמן ציורי קיר על מנת לצייר בחדר של גיל ציור ליום הולדת, תחילה ביטלתי את הרעיון. אך ככל שהזמן עבר וככל שהרעיונות שזרמו לרשימה היו בלתי הגיוניים או בלתי ישימים, הרעיון של ציורי קיר נשמע לי יותר ויותר מעניין ומוצלח.
כמי שניהלה את הדיון ההזוי הזה, הודעתי חגיגית שאני מקבלת את ההצעה של בעלי ואנחנו נלך על ציורי קיר כמתנה ליום ההולדת 6 של גיל הקטן שלנו. עכשיו היינו צריכים להחליט מה נצייר על הקיר בחדר שלו? הרעיונות החלו לזרום כמעין המתגבר וכל אחד הציע את מה שהוא חשב לנכון.
סבתא רחל הציעה שנצייר סצנה מפורסמת מחלף עם הרוח (הסרט האהוב עליה), אחי דוד, חובב כדורגל מושבע, הציע שנטביע את הפנים של מסי בענק על הקיר או לפחות את פניהם של כל חברי קבוצת ברצלונה. האחיין שלי, שמשרת בגבעתי, הציע שנצייר מטוס צבאי בתקווה שאת גיל לא יעיפו מקורס טייס כפי שקרה לו, וסבא ראובן הציע משהו שקשור למלחמת העולם השנייה, כי חייבים לזכור ולא לשכוח!!! אחותי הציעה שנצייר את הכריכה של רב המכר האחרון של דניאל סטיל ובעלי, שיחיה, הציע שנעטר את קירות החדר של בננו, בן ה-6, בטירה של דרקולה.
היה ניכר שאף אחד לא חושב על גילי שלי. הם חשבו על עצמם ומה הם היו מציירים על הקירות שלהם. הרעיונות שהם הציעו היו בוודאי מדירים שינה מלילותיו של גיל, כי ילד בן 6 לא צריך ללכת לישון בלילה כשלצידו דרקולה המפחיד, זיכרונות שואה מצמררי שיער או קלארק גייבל, נאה ככל שהיה.
בעוד המשפחה המשיכה לזרוק רעיונות מטורפים ובלתי ראויים בעליל הלכתי בשקט בשקט לחדר של גיל והתחלתי להתבונן בתכולתו. נזכרתי בכל הדברים שהוא אוהב וידעתי שרק משם אני יכולה לקבל רעיונות מתאימים, כאלו שילכדו את עולם התוכן שלו והאהבות שלו. מצאתי את הספרים האהובים עליו, את הקלטות, הסדרות והסרטים וחזרתי לשולחן לסכם את הדיון שבינתיים התפתח לכדי ויכוח קולני.
הרעש וההמולה בבית העירו את גיל ולמרות שהיה מאוחר ולמחרת היה גן, ביקשתי ממנו להצטרף לשולחן הדיונים. שאלתי אותו מה הוא הכי אוהב בעולם, כי אנחנו רוצים לקנות לו מתנה מיוחדת. לאחר חשיבה קצרה ובלתי מאומצת הוא סיפר לנו שהוא הכי אוהב בעולם את פו הדב. עכשיו היה ברור לכולנו מה יהיה הנושא של ציור הקיר.
המסקנה שלי מכל הסאגה הזו היא אחת: במקרים רבים כדאי מאוד להתייעץ עם הילדים שלנו, גם אם הם נראים לנו קטנים, בדרך כלל הם מבינים!
אני חייבת להודות שאני אוהבת את התוצאה אותה צייר, אזהרת ספוילר, האמן אבי בליטשטיין שמבצע ציורי קיר מדהימים. פשוט רוצה להמליץ בחום.
נכתב על ידי: rtcle מאמרים