כלפי חוץ לא יכל איש לחשוד על הר הגעש המתפרץ בקרבו של הבחור ישיבה העדין שעמד בצד והתפלל, התפלל אמרנו? לא ממש, התנדנד ומחזי כמתפלל. איננו רוצה לבלוט, איננו רוצה להראות כביכול איננו שייך, ולכן הוא פה בתפילה עם כולם אוחז בערבות ומתנדנד כלולב, אך לו ערכנו לו א.ק.ג לבבי, המדדים שהיו רואים על הצג היו ללא ספק מדאיגים.
אורי גדל כילד חרדי קלאסי המסלול המוכר תלמוד תורה, ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, עכשיו הוא עלה לוועד שלישי כבר לא בחור צעיר וגם לא מאוד מבוגר, גיל אמצע כזה, הוריו של אורי מוכרים בקהילה האבא מורה צדק האימא מחנכת משפחה טובה, אחיותיו הגדולות התחתנו עם בחורים מישיבות מובחרות ומשפחות עילית שידוכים יאים למשפחה כשלו.
אורי היה בחור עדין רגוע בעל דרך ארץ, למד בהתמדה, לרבותיו לא היו עליו שום תלונה מיוחדת אדרבא הם תינו על כך שאורי לא מספיק מתבלט בחברה על אף שהוא בר הכי צורבא מדרבנן, הר"מ שלו הגדיל לספר בישיבת צוות שאורי סירב בעקשנות מוגזמת למסור "חבורה" כמנהג בישיבה בלילי שישי, הוא יתבגר יום אחד סיכמו הרבנים....
היה זה בתחילת ימי הסליחות כשבוע לפני ראש השנה, אורי חש מחנק נפשי עמוק הוא לא ידע להסביר ממה זה מגיע, אך עצב נפשי השתלט עליו ומשעה לשעה זה הפך לבלתי נסבל, הוא ירד לחדר לשתות כוס קפה עם עוגיה טעימה אך ככל שהזמן חלף שדה ראייתו הפכה למצומצמת ושחורה, זהה קרה נטפה ממצחו והוא הרגיש סחרחורת, נשכב במיטתו לשינה קלה, אך כשהתעורר כחלוף שלוש שעות הסיוט רק המשיך.
הוא הרים טלפון לאביו שהתרגש לשמוע כמה בנו מחמדו ירא מיום הדין החרד ובא ומיהר להרגיעו במדרשים ודברי חז"ל על גדלות היום ושמחתו במקביל לפחד והורה לו לשוב ללימודו תוך שהפטיר החש בראשו יהגה בתורתו, אך ראשו של אורי כלל לא שמע את ההוראה הוא רק הבין שאביו לא מבין את מצבו, ומיהר לנתק את השיחה ולצאת לסיבוב הליכה בשכונה אולי התרפיה תקל מעליו את התחושות המשונות שתקפו אותו החל משעות הבוקר.
רגליו נעשו כבדות מרגע לרגע והוא חש שאינו מסוגל עוד לפסוע, לפתע מולו הופיע דמותו של המשגיח הצדיק מהישיבה, אורי חש שמשמים הוא פגש אותו, ועוד טרם פתח את פיו החל אורי לבכות כתינוק בן יומו, המשגיח התעשת מההלם הראשוני והורה לו לאורי לצעוד אחריו, הם התיישבו בספל פינתי בזווית לנוף אל הים התיכון הפרוס תחתם, המשגיח פנה לאורי ברכות וביקש ממנו לשתפו בעובר עליו.
אורי שעד לרגע זה לא יכל להסביר מה עובר עליו, מצא את עצמו מרצה למשגיח על שנות ילדותו בהיותו ילד טוב וממושמע, על אורי הקטן שרק עוזר לאחרים ושדואג לטובת כולם, על ימיו בישיבה קטנה, התמדתו הנפלאה, ואז כשהחל לספר על היותו תלמיד שיעור ג' בישיבה קטנה המובחרת, החל אורי לרעוד ולבכות ללא גבולות, הדמעות ירדו להם כנחל איתן, ואורי בוכה ובוכה "קולו נשמע בבואו אל הקודש" המשגיח שישב לידו לא יכל להכיל את צערו של אורי התלמיד היקר והוא החל בוכה יחד,
"היה זה בליל שמחת תורה, הבית כנסת לבש חג אווירת הרוממות הורגשה באוויר, הקטנים עם דגלים, הגדולים יותר עם ספרי תורה דמה, והגדולים יותר עם ספרי תורה חיים, לאחר ההקפה השלישית יצאתי לחדר שליד בית המדרש לנוח קצת, זכיתי והתיישב לידי יהודי מכובד מנכבדי הקהילה, איש שידיו רב לו בכל, הוא הציע לי לעזור לו לסדר את הכיבוד לקידוש של מחר בבית הכנסת, ירדו יחד לחדר ששם היו בקבוקי השתייה, הדלת ננעלה וברבע שעה שאחר כך קרס עולמי, הייתה זאת הרבע שעה הארוכה ביותר בחיי, המצמררת הכואבת והמתעללת, הבכי שלי לא הרתיע אותו והוא התנהג שם כמו בהמה פצועה, כשיצאנו היה זה רק לאחר הבטחה שאני לא יספר לאיש, מה גם שזה ייפגע בישיבה גדולה שייחלתי להגיע אליה.
את המשך ההקפות הוא עשה בדבקות כאשר הוא מקפיד להעיף אלי מפעם לפעם מבט, בסוף ההקפות הוא הגדיל והבטיח לי פיצוי לאחר החג, את סעודות אותו החג "ביליתי" במיטה בהקאות ובחילות, למחרת לתפילה לא קמתי, וכאשר כל המשפחה הלכה לתפילה אני בלעתי קופסה שלמה של אקמול מתוך רצון להירדם לנצח... כשהורי חזרו הם גילו אותי מעורפל הכרה והזעיקו את כוחות ההצלה.
שבוע לאחר החג כששוחררתי הביתה הורי סיפרו לי בהערצה על אותו דמות ששלחה לי סט ספרי מוסר יקרי ערך לאחר ששמע את מה שעברתי ושהוא צירף מכתב ברכה אישי עבורי, כמובן שמעולם לא פתחתי את המכתב והספרים נתרמו לבית כנסת שהוא מתפלל שם.
שלוש שנים אני מנסה להדחיק את הסיפור הזה, שלוש שנים שאני בורח מעצמי, שלוש שנים שאני מתעורר מסיוט בלילות, ובורח מכל מקום שיש סיכוי שאני אזכר מאותו שמחת תורה, שלוש שנים שבכל שמחת תורה הורי עושים סעודת הודיה על הנס שהיה לי ואני כלל איני שמח שם מעדיף הייתי לא לשרוד את אותו ניסיון בריחה מהעולם, אבל הבוקר הכל קרס הוא הגיע אלי, השטן בכבודו ועצמו, הוא התפלל לידי שחרית וכשהוריד את הטלית מהראש זיהיתי אותו, כן כן השטן היה שם עם טלית והתפלל כמו אדם אמיתי.
תחילה לא הגבתי אך כשהוא פנה אלי ברבים ושאל לשלומי כבר נקלעתי על כורחי לסיטואציה שנאלצתי לדבר איתו, ואז ברגע אחד הוא שלף את המשפט הכי קשה ששמעתי בחיי, "היום התחלנו לומר סליחות, ולכאורה פגעתי בך בעבר אז באתי בשביל המצפון שלי לבקש ממך סליחה", אתה מבין כבוד המשגיח הוא פגע בי רק לכאורה, והוא בא בשביל לנקות את המצפון שלו בגלל הסליחות, לא ידעתי שמלאך המוות גם אומר סליחות ובכלל שיש לו מצפון??!!".
ושוב הבכי נשמע למרחקים כאשר אורי והמשגיח ישובים יחדיו ובוכים... בוכים על שלוש שנים שנגזלו מנער תמים, שעולמו חרב עליו, ויש שאמר לכאורה בלבד...
"לְמַעַנְךָ הַיּוֹדֵעַ וָעֵד אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים"