הסוכה שהצילה לי את הילדה // רפאל אלבז

ערב חג הסוכות תשע"ח, בתי לא היתה נראית לנו הכי טוב וחשבנו שאנחנו רואים כיחלון קל בשפתיים מידי פעם. כהורים, לצאת מן הספק, קפצנו לרופא ילדים בקופ"ח וזה הפנה אותנו לבדיקה במיון.

ערב חג ראשון, לחץ... יצאנו במטרה לחזור אחרי שעה שעתיים. מפה לשם תורות אין סופיים ובסופו של דבר רופא שמחליט שאת החג נעשה במחלקת ילדים בהשגחה, בכל זאת ילדה בת 10 ימים בלבד אף אחד לא יקח את הסיכון לשחרר אותה.

קיבלנו באהבה, זהו רצון ה'.. אנחנו זוג וילדה בבית חולים, הגדול שלנו אצל ההורים...

חג שמח!

שעה אחרי צאת החג לאחר יותר מ-24 שעות של השגחה רפואית הרופאים מחליטים על שחרור הילדה. עוד שעה וחצי לטופסולוגיה חתימות וחילופי משמרות ויאללה הביתה בשמחה... עייפים אך מרוצים.

באותה שנה עדיין לא בנינו סוכה בבית, היינו אמורים להיות כל החג אצל ההורים - בכל זאת זוג צעיר, אבל העייפות גרמה לי לחשוב בקול, ואני אומר לאשתי - 'תשמעי כל החג היינו על הרגלים, בלי ארוחות ושינה מסודרות, מותר לי הלילה לישון במיטה כמו בן אדם.. לא חייב סוכה.. מזרונים.. חם.. לא נח...'.

כן לא. כן לא.

קיבלנו החלטה שאנחנו מקריבים בשביל החג את הנוחות. ועולים להורים כדי שאשן בסוכה.

הגענו... מספרים מה היה איך היה בחג וכו' מחליפים חוויות וסיפורים, העייפות קצת מתפוגגת. נהנים..

השעה 12 עוברת וכך גם השעה 1 ו-2 עד שאני פורש לכיוון השינה בסוכה. אשתי ואמא שלי והילדה שעל הידיים מפטפטות להן...

את הנמנום שלי קטעה בבת אחת צרחה של אמא שלי... 'רפאל... בא מהר הילדה לא נושמת. היא מגלגלת לי עיניים...'.

זינקתי, קיבלתי מאמא ילדה קטנה וזעירה כולה כחולה... התחלתי לתפקד כמו רובוט (אני חובש בהכשרתי) ביד אחת מחזיק ומשפר כניסת אויר וביד שניה מחייג לאיחוד הצלה להזעיק את החברים שלי, תוך כדי הילדה מתחילה לחזור לעצמה, ואני עליתי לרכב ואמרתי לניידת טיפול נמרץ שיצאה ממרכז פתח תקווה, שניפגש באמצע הדרך בצומת שעריה. יש לי ציוד החייאה ברכב חבל על הזמן...

הגענו למיון, בהתחלה צחקו עלי שם חשבו שאני הוזה כי הרי הילדה היתה נראית מעולה וחיונית.

נהג האמבולנס אפילו זרק לאחות הורים טריים לחוצים בחצי חיוך והיא הנהנה בהבנה... אבל היתה שם אחות ראשית שאמרה, ההורים יודעים מה הם אומרים. אני רוצה שתחברו למכשיר ניטור דופק להשגחה.

לא עברה חצי שעה ואנו שומעים צפצוף חזק מהמכשיר ושוב הילדה הכחילה כולה, ללא נשימה, הפעם כולם נלחצו ופתחו חדר הלם והיה שם מצב שלם... רופאים רצים מכל כיוון, הם עובדים בחדר, מנשימים ואנחנו אומרים תהילים בחוץ. היא חוזרת לעצמה ואחרי זה שוב מאבדת נשימה, ושוב כחולה והפעם זמן ארוך יותר...

אוי מה שעבר עלינו באותו לילה. פחד פחדים. לא מאחל לאף אחד לעבור את זה גם בחלומות הרעים.

מעלים את הילדה למחלקת טיפול נמרץ, יאמר לזכותם שעשו לה כבוד, כלל האחיות הסתובבו סביבה בכל זאת לא כל יום תינוקת בת 10 ימים מגיעה לכאן עם מחטים בכל כיוון וכמה מכשירים שכל אחד מהם יותר גדול מהגוף שלה.

אנחנו מתפללים לחוצים.. מייחלים לטוב.

עם אור ראשון אני מרים טלפון בהול לנכדו של מרן שר התורה ר' חיים קניבסקי שליט"א ומספר לו את הסיפור ומבקש שיכניס את השם למרן בדחיפות.. כעבור כמה דקות הוא חוזר אלי. הרב אומר שתלמד מסכת סוכה והכל יהיה בסדר. ובירך רפואה שלימה. נרגעתי.

אני זוכר את הריצה לבית הכנסת בבית חולים לחפש גמרא. התחלתי ללמוד כמו שלא למדתי מכתה ד'...

אנשים יקרים, ב"ה מאותו לילה היא לא הכחילה שוב, אחרי כמה ימים בטיפול נמרץ ובמחלקת ילדים השתחררנו, כשלאף רופא לא היתה באמת תשובה הגיונית למה זה קרה. וב"ה היא בריאה שלמה ומתוקה.

אין לי ספק שבזכות תפילת מרן ר' חיים קניבסקי שליט"א ולימוד מסכת סוכה הקב"ה ריפא אותה.

• • •

אבל חברים, נחזור להתחלה.

אני כמובן לא מבין ויודע בחשבונות שמיים, אבל ברור לי שאם לא הייתי הולך לישון בסוכה באותו לילה, והייתי מרחם על עצמי, כי הרי היה לי את כל הסיבות שבעולם לעשות זאת אחרי חג מפרך בבית חולים. היינו קמים חלילה וחס לעוד בוקר של ידיעה על "מוות בעריסה" מסיבה שאינה ברורה. אין שום סיכוי שבבית היינו ערים בשעה כזו ואנו היינו עמוק עמוק בתוך השינה.

קיבלנו מה' מתנה. בזכות הסוכה.

אתם מכירים אותי, אינני איש של פוסטים ודאי לא אישיים, וודאי לא בקבוצות ובמדיה. אבל הבטחתי אז לפרסם את הנס.

וְעַל נִסֵיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָנוּ

• הכותב, תושב העיר החרדית אלעד, מראשי איחוד הצלה בעיר, ומנהל לשכת סגן ראש העיר ויו"ר 'דגל התורה' באלעד אבי שטרן