איווט ליברמן מחזיק את הקואליציה בגרונה ונהנה מכל ובכל רגע. ברוח הימים שעברו - 'ברצותו מרחיב, ברצותו מקצר'. במוצאי יום הכיפורים הוא "פרסם" את תוכניתו המפתיעה, שאין בה כל חדש. שחזור להצעת הנשיא ריבלין: ממשלת-אחדות של שתי המפלגות הגדולות ו...הוא.
קואליציה שתקבע קווי יסוד, תעביר תקציב, תקבע תוכנית פעולה ביטחונית-אסטרטגית ל-10 שנים, לא פחות! ואזי, מי שירצה להצטרף לחלוקת הכופתאות, גם ברוך יהיה. באם הגדולות ביחד מגיעות ל-65 מנדטים, מה צריך את האדון? קושיה. הבלון לא החזיק אוויר, אך שמר את ליברמן בכותרות. הממנה!...
האג'נדות של ליברמן ברורות, הוא רק מחליף אותם בהתאם לצורך ולעניין. פעם זה 'בלי נאמנות אין אזרחות', הערבים על המוקד. פעם זה 'מילה זו מילה' ו-48 השעות להניה - זה עד אין סוף. בקדנציה הקודמת 'פנסיות תקציביות לעולי רוסיה' ומדיניות ביטחונית תקיפה, עזה במרכז העניינים, כישלון ששווה רק 5 מנדטים!
הכישלון בכנסת ה-21 הביא לאג'נדה חלופית בבחירות האחרונות: דחיקת החרדים ושנאת הדת. תמיד ישנם שונאים מקצועיים, שיתנו את קולם לרדיפת דת ודתיים. לפיד האב נבנה על זה, יהיר-לפיד הבן אימץ את השיטה, איווט ליברמן גדל ב-3 מנדטים! לשמונה. המהפך של 'כחול לבן' תוך כדי, למצע ליברלי אנטי דתי ודתיים, קיצץ את תריסר המנדטים שצפו הסקרים לליברמן. כשליברמן יצטרך להמציא את עצמו פעם נוספת וייתכן שבקרוב... זה עלול להשתנות. הצרכים קובעים את העניין.
כולם לא רוצים בחירות נוספות. אולי בנימין נתניהו משתעשע ברעיון, לא ברור שזה טוב לליכוד-ימין ולנתניהו. הסיכון גדול מהסיכוי. בקדנציה הנוכחית הימין איבד 7-8 מנדטים, באם נצרף את קולות ימינה וזהות שלא עברו את אחוז החסימה בפעם שעברה. מגוש מוצק של 60 ח"כים ללא ליברמן וגמדיו וללא מצביעי ימינה וזהות, ל-55 ח"כים בגוש כולל ימינה וזהות. לליברמן בחירות נוספות הן אסון. 8 מנדטים והכוח לשבור שיוויון, זה מיצוי הכוח והאג'נדה. יותר טוב ממצוין.
כשלליברמן לא יהיה כדאי, תימצא הפשרה. כרגע ליברמן בצמרת העץ, הוא בטוח שכחול-לבן ימצמצו ויסכימו שנתניהו יהיה ראשון ברוטציה, בלית ברירה. הסיכוי שנתניהו יצטרך לצאת לנבצרות במהלך הרוטציה, תמתיק את הגלולה המרה לגנץ. אם וכאשר, ליברמן - שחושב רק ליברמן - יסתער על הובלת מחנה הימין. לשם כך הוא משדר עכשיו ימינה, אנטי שמאל. אנטי המחנה-הדמוקרטי וסופר-אנטי הרשימה הערבית המשותפת. באם זה ישרת את המטרה הסופית, ראשות ממשלה לאיווט ליברמן, הוא עלול לתמוך מבחוץ בממשלת שמאל. ליברמן חושב רק ליברמן.
הימין והמפלגות החרדיות קשורות בטבורם לגוש. לא לבלוע ולא להקיא. המרכז-שמאל הדיר אותם ופסל אותם אישית, כ'לא ראויים לבוא בקהל' ממשלה. איימן עודה ואחמד טיבי, כן. דרעי-ליצמן-הרב פרץ, לא. עוד אבסורד ממחוזותינו ההזויים. בני גנץ יכול לתקוע בשופר ולבנות מאה סוכות, את מארג היחסים עם החרדים יהיה קשה להחזיר. גנץ היה שם ואיבד זאת. כחול-לבן, שמחישובי קולות ותועלת, נדדה למחוזות האנטי-דת ודתיים, החזירה הביתה 3-4 מנדטים שכבר חנו אצל ליברמן, אך איבדה סיכוי חיבור לגוש החרדי 16 מנדטים. רווח שכולו הפסד. היום זה ברור יותר מתמיד.
היסטוריונים ומומחים ל'ליברמן' אומרים: הבעיה איתו היא, שהוא דבק באג'נדה התקפה. הוא מחליף אותה בהתאם לצורך ולעניין, אך בשעתה הוא דבק בה. כעת ליברמן דבק באג'נדה האנטי דתית בכדי לפורר את הגוש ובכך להוריד את נתניהו מהמפה. באם המשימה תושלם, או תשתנה, ליברמן ימצא שעיר-לעזאזל חדש, והחרדים יחזרו להיות ידידים. הבעיה: שהסיטואציה הנוכחית נותנת לליברמן כוח ואפשרויות, לצד ה'ידע' שליברמן נגד בחירות נוספות. לימין ולחרדים אין אופציה מלבד מצמוץ של ליברמן או כחול-לבן.
כשכל הביצים בסל אחד, סל-הימין, האפשרויות לחרדים מצומצמות. מצד שני, בחלוקת עוגת הקולות בקרב כלל הבוחרים, גם אם כל קולות הח"כים הערביים מנוכסים לגוש המרכז-שמאל, גוש הימין מוביל בבטחה, עם סיכוי גדול להגדיל את כוחו בדור הצעיר ובדורות הבאים. הבעיה: פוטנציאל הקולות האנטי-דתיים שחוצים גבולות ומשנים גושים, נוטשים את הימין ועובדים למרכז-שמאל במסגרת המאבק במסורת ישראל והכאילו-הדתה. ולכן, גם בגלל ליברמן העתידי והלא צפוי, גם בגלל הקולות שמצביעים אנטי, ללא קשר לזיהוי הפוליטי ולעתים בניגוד לו, המפלגות החרדיות צריכות להנמיך התלהמויות ולהקטין ציפיות. זה לא זמן לנופף בחקיקה חדשה ונוספת.
הברכה היחסית שבפוטנציאל הגידול החרדי, באה - ועוד תבוא - לידי ביטוי אלקטורלי משמעותי. לא תמיד 'חטפת-זכית'. ניצחון בקרב לא מבטיח ניצחון במלחמה על עתיד החיים היהודים במדינת היהודים. בפרט חשוב לא לשדר כוחנות, עוינות ו/או זכיה בפיס. וזו הכוונה בביטוי הנביא עמוס "לכן המשכיל בעת ההיא יידום, כי עת רעה היא": האיש המשכיל, הנבון, יעדיף לשתוק בנסיבות מסוימות. הנסיבות היום מתקיימות, לצערנו.
