ראש השנה הוא זמן ראשון, התחלה חדשה. נקודת הזינוק בהתחלה החדשה מלווה גם באנרגיה רעננה, ברצון, במוטיבציה גבוהה, בחשיבה מעמיקה, בסוג של מבחן המציאות. יחד עם זאת, מופעל גם שיקול דעת נכון, סוג של חשבון נפש והוא שיוביל להשגת המטרה אותה הצבנו לעצמנו. וכאשר אנחנו מגיעים לשלב של הצלחה, אך טבעי שנחפש דרכים לשמר את המצב שהושג ואף להתקדם ולפתח, להגבירו ולייעל אותו.
כך גם בקשר הזוגי, שעל פי רוב מתחיל מנקודת ה"דבש", עד שהשחיקה במהלך התנהלות הזוג במעגל החיים יוצרת גם מצבי "עוקץ". לחבור לזוגיות זה החלק של הדבש, כאשר העוקץ המהותי הוא למצוא בחוכמה את הדרכים שיובילו לשימור ולהעצמת הקשר בין בני הזוג, לאפשר מסוגלות להתמודד לאורך זמן ולשביעות רצון בתוך חיי אושר.
ר"ה מתאפיין במנהגים מיוחדים, המסמלים עבורנו גם דרך למידה להתנהלות בחיים. בחרתי בשני מנהגים, האחד מתקיים בחודש אלול שלפני החג, כהכנה לקבל את השנה החדשה והוא המנהג לאמירת "סליחות" והשני מתקיים בתשרי, ביום הראשון של ר"ה, בו הולכים ליד נהר או מים זורמים לומר "תשליך".
דרך כל אחד מהמנהגים ניתן ללמוד גם אל תוך הקשר הזוגי.
הכרחי לאדם לפתח לעצמו את מנגנון "הסליחה", כי יצר האדם רע מנעוריו והאדם – אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (בראשית ח' כ"א). כך גם אצל בני הזוג – מעבר לכל המאמצים שיעשו לפיתוח תקשורת נכונה, מעמיקה וחיובית, הם חייבים לפתח לעצמם דרך להתפייסות.
קשה להעלות על הדעת מציאות של שני אנשים החיים יחד ושלא יהיה ביניהם חיכוך מידי פעם , אומנם, כדאי בוודאי לכתחילה, שירגילו עצמם לשלוט בעצמם ובעת המריבה לא יחרגו מפרופורציה סבירה, אך כאשר בכל זאת, וזה קורה... חשוב מאד ליצור דרך להתפייסות.
בדרך כלל המתח והמריבה מתחילים על "דברים קטנים", הנוגעים להתנהלות היום יומית של בני הזוג, כגון: אי התייעצות, חוסר הקשבה או התחשבות, פגיעות מילוליות ועוד. על פי רוב בן/בת הזוג הנפגעים מוכנים לקבל שהשני "נכשל" ופגע בשוגג, אך הציפייה כלפי אותו הצד ה"נכשל" היא לפחות שיביע התנצלות. הצד הנפגע גם מניח ומקווה שבן הזוג אוהב אותו ורוצה להאמין כי הטעות שנוצרה היא בחזקת "כישלון זמני".
אך כאשר הצד הפוגע אינו מביע התנצלות, הדבר יוצר העצמה לפגיעה, היות והצד הנפגע רואה בזאת סימן לכך שהצד שפגע בו מחזיק בדעתו, בנוסף לטעות שנכשל בה. או אז הדבר פוגע בו כפליים, לכן בכדי למנוע הסתעפויות אלה בין בני הזוג, ישנה חשיבות להחליט על דרך התפייסות של שני אנשים בוגרים בעת רוגע.
ה"תשליך" הנאמר ליד מים זורמים, אף הוא מסמל לבני הזוג מסלול מעבר מהעוקץ אל הדבש - לאחר אמירת הסליחה להשליך ולזרום הלאה, לנער את הכעס שלא ידבק בנו. צבירת רשימות של כעסים אחד כלפי השני, יוצרת מצב מתסכל רגשית של "חוב הולך וגדל", המקשה להתמודד ומעיב על הקשר הזוגי והתוצאה היא שבכל הזדמנות שנוצרת ולפעמים גם כאשר אינה קשורה ספציפית לנושא הויכוח, בני הזוג מביעים עצמם בהתפרצות ואפילו געשית.
את המצבים האלו עלינו לשנות ובכדי להוביל לרוגע ולמנוע מצב שיוביל להתפתחות סערה בלתי נשלטת, הפתרון הוא להשתמש באותו מנגנון הסליחה שפיתחו בעת שהיו רגועים.
בתקופת החגים השהות ארוכה יותר בחיק המשפחה, האינטראקציה המשפחתית והזוגית יוצרת גם הזדמנות נפלאה להוציא את העוקץ בדרך מיוחדת של חשבון נפש אמיתי בין בני הזוג. הסליחה היא מתנה. העניקו אותה אחד לשני כצעד ראשון להתחדשות בתחילת השנה, זהו זמן מתאים להתנקות ולהתבונן, מה נעשה או מה לא נעשה מספיק, להתפייס ולצאת עם העצמה ותובנות לשנה חדשה ומבורכת עם הרבה מתיקות.
הכותבת היא יועצת זוגית, פסיכותרפיסטית ומנחת סדנאות לזוגיות.