כשנגמרות המילים: על תרפיה בהבעה ויצירה

התרפיה התפתחה במהלך המאה העשרים לכל אורכה וכוללת את התחומים הבאים: תרפיה באומנות פלסטית, תרפיה במוסיקה, תרפיה בתנועה, בבליותרפיה, פסיכודרמה ודראמה תרפיה.

למעשה בתרפיה זו עושים שימוש בכל סוגי האומנויות הקיימים ומשתמשים בהם ככלי למינוף האדם.

צבעי הגואש והפלסטלינה, החימר והסול, הדאס והפנדה, בצד הכלים המוסיקליים, הכתיבה היוצרת והמשחק הדרמטי שיקדמו את פניו של הנכנס לחדר הטיפול באמצעות אומנויות מהווים כר פורה להיכרות עצמית לפיתוח המודעות ולשינוי התנהגותי נצפה. דר' פאולו קניל ועמיתיו בספרם "שירת הנשמה" (Minstrels of soul) כותבים שהאומנות בגרסתה המזוקקת ביותר הינה פעילות טקסית המתרגלת ומרחיבה דפוסי התנהגות ואין לה מטרה קונקרטית מוגדרת, אלא חגיגת היצירתיות והפוטנציאל האנושי.

ככזו, האומנות מהווה למעשה בסיס רחב מימדים ואיתן להתנסות, להתבוננות, לחקירה ולפיתוח יכולות הדמיון והחשיבה המייחדים את בני האדם משאר הברואים.

המטפל באמצעות אומנויות עושה שימוש במגוון שיטות פסיכולוגיות בשילוב כלים אומנותיים ספציפיים. לכל דיסיפלינה יש את המודלים, השיטות והטכניקות הייחודיות לה, אולם בבסיס כולן עומדים מספר עקרונות תיאורטיים מנחים:

1. זמינות השיטה והתאמתה לכל האוכלוסיות.

רבים חושבים שתרפיה באומנויות מתאימה רק לילדים ומרגישים ילדותיים כשהם מתבקשים לצייר. משפטים כמו "לא ציירתי מגיל הגן" או "אני לא יודע לצייר" הינם משפטים שכיחים הנשמעים בטיפול. מאחר שאין אנו מחפשים תוצר אומנותי – אסתטישיישפט עפ"י אמות מידה אומנותיות, התרפיה מתאימה לכל אדם, בכל גיל, בכל מצב והקשר חברתי.

חוסר השיפוטיות הינו עיקרון בסיסי בטיפול. מכל פעולה, ציור ותנועה ניתן ללמוד.

חווית הקבלה ללא תנאי מעצימה ומהווה פלטפורמה לצמיחה ולהתפתחות ולכן, התרפיה בהבעה ויצירה הינה כלי שימושי בטיפולים פרטניים וקבוצתיים לבריאים ולבעלי לקויות, לילדים ובני נוער כמו גם לבני הגיל השלישי. כולם יכולים להתנסות, להתחבר ולצמוח עם מגוון השיטות הקיים. צריך רק... לרצות.

2. ספונטניות

עיניה ארצי בספרה 'פסיכודרמה' מציינת שמורנו, אבי תורת הפסיכודרמה טען שספונטניות הוא הכוח הפועל בהווה ומניע את הפרט לקראת תגובה הולמת, מספקת ואחראית. היא המקור לעשייה בונה. אנחנו מזהים את הספונטניות בתחושות של מוכנות ורצון לפעולה, ומורנו ראה בספונטניות את תשתית שמחת החיים של האדם.

באירוע הפסיכודרמטי קל מאד לזהות את הספונטניות, אולם היא ניכרת גם באופן שבו אדם ניגש לחומרי הציור או לביצוע תנועה אותנטית. בשימוש בהבעה ויצירה אנחנו מסייעים לאדם להתגבר על המחסומים הקיימים והמוכרים לו ועוזרים לו לנוע לקראת הספונטניות תוך שימוש בחוסר שיפוטיות ובהעצמה שהוזכרו לעיל.

3. יצירתיות

יצירתיות מוגדרת ע"י מילון אבן שושן כ"יצירה בריאה של דבר חדש". ד"ר אדוארד דבונו הגדיר יצירתיות כ"יציאה מתוך הדפוסים הקיימים במטרה להסתכל על הדברים אחרת". לא משנה באיזו הגדרה נבחר, משמעות היצירתיות היא פעולה / מחשבה שמובילה להתחדשות.

ההתחדשות יכולה להתבטא כרעיון, כפעולה, כהרגשה חדשה וכהתנהגות אחרת שאינה מוכרת לנו ברפרטואר הקיים. למעשה חיבור שני העקרונות האחרונים שהוצגו, ספונטניות ויצירתיות מובילים לתנועה ולשחרור מקיבעון.

4. משולש: מטפל מטופל והיצירה.

בניגוד לשיטות פסיכותרפוייטיות קיימות, שבהן מתנהל הדיאלוג בין המטפל למטופל, בתרפיה בהבעה ויצירה יש גם את התוצר שיכול להיות ציור, ריקוד או תנועה, יצירה מוסיקלית, חיבור, שיר, או חוויה פסיכודרמטית. העבודה הטיפולית וההתייחסות אינה מסתכמת רק בקשר מטפל מטופל אלא כוללת גם את התייחסות המטופל והמטפל ליצירה.

התייחסות זו תמיד מעמיקה את ההבנה לתהליכים שהובילו ליצירה ולמסרים שעולים מתוכה. כל יצירה מערבת גם אלמנטים לא מודעים של היוצר, וככזו היא מהווה גשר, שלוחה של האדם לעצמו, שבא ללמד אותנו משהו על היוצר ועל הנעשה בחדר.

5. הרחקה

לעיתים אדם נמנע מלדבר על תכנים שמפריעים לו כי הוא חושש מהצפה רגשית. בחלק ממקצועות התרפיה בהבעה ויצירה כמו תרפיה באומנות ובבליותרפיה, כאשר האדם קורא על אירוע הוא יכול להזדהות עם הגיבור או כאשר הוא יוצר תמונה או דמות ומספר עליה סיפור הוא בעצם "משליך" על הדמות / יצירה רגשות ומחשבות של עצמו. ההרחקה הזו מאפשרת עיבוד של רגשות מודחקים והתחברות אליהם בדרך עקיפה, פחות מאיימת ובכך פותחת ערוץ נוסף להתפתחות ולצמיחה.

6. אנטימיות

מאחר שהעבודה באמצעות אומנויות הינה יצירתית ואותנטית ומתרחשת בזמן הווה בחדר היא יוצרת חוויה של "ביחד" עמוקה ומשמעותית. כשהמטופל יוצר בחדר והמטפל מתבונן בדרך כלל בשתיקה, נוצרת חוויה המשחזרת את תחושת ההתבוננות הראשונית של האם בתינוקה. חוויה זו של היות האדם נראה ע"י אדם משמעותי ובאהבה וחמלה ללא תנאים, הינה חוויה מעצימה המפתחת ומחזקת את תחושת המשמעות, הנראות והמסוגלות של הפרט.

האווירה בחדר משתנה וניתן להרגיש את תחושת הקשר והשותפות.

כשנגמרות המילים מתחילה הידיעה

הכלים האומנותיים יכולים להוות מקפצה בטיפול גם למטפלים שמשתמשים בגישות המסורתיות של הפסיכותרפיה. במקרים טיפוליים רבים קורה ש'נגמרות המילים'. אין יכולת מילולית לבטא תחושה ומשאלה, רגש, מחשבה או מצב קיים. כשאנו מרגישים שאין לנו מילים, זה בדיוק הזמן לשלב את האמצעים הלא מילוליים שבאמצעותם תתהווה התנסות חדשה שתוביל למפגש עם הרגשות בעוצמות אחרות, לבירור מעמיק של הנושא ומכאן – קצרה הדרך לתובנות עמוקות שלעיתים משנות חיים ממש. במקום בו נגמרות המילים, דווקא שם מתחילה הידיעה. ידיעה חדשה של האדם את עצמו, את רגשותיו ואירועי חייו.

לסיכום, השימוש באומנויות מזמין אותנו להיפגש עם החלק היצירתי שבנו שרובנו זנחנו מאחור, ולכן מהווה מקפצה לדיון מעמיק יותר על הרגשות שנמצאים בבסיס ההתנהגות המוכרת והשגרתית. בחינת הרגשות והעמדות מחדש מאפשרת בחינה של אלטרנטיבות התנהגותיות וברוב המקרים מובילה להתנהגות אחרת שמפתיעה לעיתים אף את המטופל עצמו. "לא האמנתי שאני יכול..." או "זו הפעם הראשונה ש..." הינם משפטים שנשמעים בסיפוק לאחר פגישות משמעותיות באומנויות.

לסיום אני מזמינה את כולנו להתנער מהרגלים ישנים ולהתחיל במסע של היכרות עצמית וצמיחה אישית וזוגית.

הכותבת, טיראן כהן – עוזרי M.A מטפלת באמצעות אומנויות. יועצת אישית וזוגית - MFC

מטפלת בילדים, נוער ובזוגות. מרצה בנושאי פסיכולוגיה, הורות וזוגיות. 052-8814214