"עת מלחמה", אומר שלמה המלך ע"ה, אולם באותה נשימה הוסיף "ועת שלום". במערכת הבחירות האחרונה השתלחו מפלגות משמאל (המחנה הדמוקרטי), מהמרכז (כחול לבן) ומימין (ישראל ביתנו), בציבור החרדי ובהנהגתו.
גם המפלגות החרדיות לא נשארו חייבות, והציפו את המסך בסדרה של סרטונים קודרים על רדיפת עולם התורה בידי הזדים החילונים. אלה גם אלה גרפו רווח פוליטי ניכר בזכות הפחד והקיטוב, המצביעים נהרו לקלפיות, המנדטים נערמו, והרוחות צהלו. כעת, באה העת לשלום.
האם נתניהו, שקופה של שרצים תלויה לו מאחורי גבו, שווה את הליכתן של המפלגות החרדיות לאופוזיציה? האם למען נסיונות החמיקה שלו ממשפט צדק - ראוי להקריב את הצרכים של המוני בית ישראל החרדיים והחרדיות? זו השאלה העומדת לפתחנו. זו השאלה העומדת לפתחכם.
אודה ולא אבוש: אני יהודי שומר מצוות ולבי נשבר למשמע הדברים המקוממים של אחי ואחיותי במחנה הליברלי כנגד הציבור החרדי בישראל. ובה בעת, לבי שותת דם כשאני רואה עד כמה נשטף השיח החרדי בקולות של 'כוחי ועוצם ידי' שמגיעים מן השכנים שבימין הלאומני מחרחר המלחמה. עוד מעט קט וחלילה נראה נהירה של אברכים חרדיים למקום קודשנו, הר הבית.
שקריו של ראש הממשלה נתניהו, אשר לחש באוזניו של הרב כדורי זצ"ל כי השמאל שכח מה זה להיות יהודי, הפכו זה כבר לדעה מקובלת. פוליטיקאים מסוימים מקרב הציבור החילוני ניצלו את הבדיה הזו, כאמור, אולם אין בכך כדי להפוך את השקר לאמת. טובתו של עם ישראל וטובתו של העם בישראל היא שעומדת לנגד רוב רובם של אזרחי ישראל.
כל מי שטובה זו עומדת לנגד עיניו, כל מי שכלל ישראל יקר לליבו או לליבה, מוכרח לשקול מחדש את ההזדהות האוטומטית עם נתניהו והליכוד. להבדיל מנתניהו, מקצץ הקצבאות הגדול, השמאל מאמין באמונה שלמה כי המדינה מוכרחה לסייע לבניה ברווחה, בריאות, חינוך, ודיור. להבדיל מאנשי מפלגת 'ימינה', השמאל אינו מאמין בשוק חופשי אכזרי שבו כל דאלים גבר, אלא בחמלה, עזרה הדדית, ותמיכה במי שידם אינם משגת. לערכים האלה שותפות גם המפלגות הערביות בכנסת.
לא פעם ולא פעמיים חברו מנהיגי הציבור הערבי ומנהיגי הציבור החרדי להבטיח שהחלשים בישראל לא יוותרו מאחור, אלא יזכו בסעד ועזרה מהמדינה. כעת, ישנה הזדמנות להרחיב את שיתוף הפעולה הזו ולבצר את הישגיו.
לא זו אף זו, למעט קומץ עשבים שוטים, הציבור החרדי נהג מאז ומתמיד בזהירות מופלגת בעניינים מדיניים. נאמן לשבועה שלא להתגרות באומות, היו החרדים מקדמת דנא אוהבי שלום ורודפי שלום. אמנם טרחו להשכיח מאיתנו, אולם גדולי ישראל שבדורות האחרונים הרב שך זצ"ל והרב עובדיה יוסף זצ"ל, פסקו בבירור כי מותר לוותר על חלקים מארץ ישראל למען הצלת נפשות.
חסד עשה עימנו הקב"ה והבחירות האחרונות לא הסתיימו בניצחון סוחף לאף אחד מן הגושים הפוליטיים. התיקו הזה מעמיד את מנהיגי הציבור החרדי מחד, ואת מנהיגי הציבור במרכז-שמאל מאידך, בניסיון שהוא גם הזדמנות.
אנו במחנה הליברלי לוחצים על מנהיגינו להושיט יד של פיוס ושלום להנהגה החרדית שבכנסת. האם יש בכם את הכוח להאהיב את השם בעולם ולהושיט יד בתמורה? אין קידוש השם גדול מזה.
- כותב השורות עומד בראש "אידאה – המרכז לדמוקרטיה ליברלית"
>> מעוניינים להגיב בטור דעה משלכם?
שלחו אלינו למייל - desk@kikar.co.il
והטורים הטובים ביותר, יפורסמו ב'כיכר השבת' <<