באופן טבעי והולם אנו פוגשים צעירים וצעירות המתקשים לבצע את הבחירה הנדרשת, ולעיתים אף ממש פוחדים או חרדים להכריע לחיוב או לשלילה. כדאי ונכון להתייעץ עם גורם תורני או מקצועי שלהערכתנו יש לו את היכולת והידע לראות בצורה בהירה ורחבה יותר את הנתונים הנזקקים לבירור ולשיקול דעת. יחד עם זאת חשוב שנעשה את ההבחנה בין התייעצות וקבלת סיוע בהבנת ההתלבטויות ומשמעותן, לבין הענקת הזכות והחובה לשאת באחריות של קבלת ההחלטה המשמעותית של בחירת בן זוג בידי אדם אחר, גדול וחכם ככל שיהיה.
חלק מהיכולת האנושית להתמודד עם אתגרי הנישואין המופיעים בהכרח מעת לעת, היא עצם הידיעה כי אנו בחרנו בבן הזוג, וכחלק מהאחריות על הבחירה שלנו נמצא ונמציא כוחות נפש ויצירתיות כיצד, להתמודד,לנהל ולפתור את הטעון טיפול.
פעם אחר פעם אנו פוגשים זוגות שמגיעים לייעוץ עם מחויבות נמוכה מאוד, ולעיתים אף חסרי מחויבות כלל לנשיאה משותפת באחריות לבעיות "שלום הבית" בנישואיהם. לפעמים חוסר מחויבות זו נובעת מתחושה ש"לחצו" עליהם להתחתן, או "שכנעו" אותם להינשא, והבטיחו להם שהכל יהיה בסדר, והספקות שעולים הם רק דמיונות וכדומה. אמנם לעיתים אנו מצליחים בתהליך טיפולי לעשות תהליך של "בחירה מחדש" של בן הזוג, אך לא מעט פעמים מדובר בתהליך מורכב, שלא בהכרח מגיע לכלל הבשלה.
חשוב להדגיש כי האדם היחיד שיכול ומסוגל לדעת ולהרגיש, האם אכן בן או בת הזוג הספציפי מתאים וראוי לו, הוא רק האדם בעצמו, ולעולם לא יוכל להיות שום אדם אחר שידע טוב ממנו מה נכון והולם עבורו.
בהקשר זה נציין גמרא מפורסמת במסכת קידושין (דף מא) הקובעת בצורה ברורה ונחרצת: "אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ורחמנא אמר ואהבת לרעך כמוך". בפסיקה זו בקשו חכמינו ללמדנו שני עקרונות מהותיים ופרקטיים בנוגע לתהליך בחירת המועמד לזוגיות. העיקרון הראשון הוא שיכולת הבחירה היא סובייקטיבית ומשתנה מאדם לאדם, עד כדי כך שלא ניתן להסתפק ברשימה של קריטריונים ברורים ומדויקים ככל שיהיו, אפילו להגדרת המראה החיצוני של המיועדת. מסיבה זו אסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה בעצמו. הלימוד הנוסף הוא שבחירה אשר לא נעשתה בצורה המתאימה לאדם הספציפי, סופה שתפגע בערך המרכזי שעל צירו סובבים חיי הנישואין והוא "ואהבת לרעך כמוך".
ניתן להוסיף ולהתבונן על מרכיב הבחירה בחיינו, ועל כך שהבחירה היא שונה ומשתנה מאדם לאדם, ממבט רחב יותר, וזאת דרך המשמעות של היותנו נבראים "בצלם אלוקים", שעל פי פרשנותם של חז"ל הוא "להבין ולהשכיל". שכן בפנייתו של הקב"ה אל המלאכים להתייעצות על בריאת האדם אמר להם: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בראשית א, כו), ופירשו חז"ל: "כדמותנו – להבין ולהשכיל" (ראה רש"י עה"מ). נמצאנו למדים שתפיסות העולם שלנו, דרך החשיבה שלנו, דעתנו בעניינים כאלה ואחרים, הם המגדירים את עצם הווייתנו כ"אדם" – כמי שעליו נאמר "נעשה אדם", זו היא המשמעות והביטוי של היותנו בדמותו של אלוקים.
אך לא רק במרחבי החשיבה והתפיסה נברא האדם בדמותו של בוראו, אלא גם בהיבט הפיגורטיבי – החיצוני. "בצלם אלוקים ברא אותו"(בראשית א, כז), פירשו חז"ל "אותו צלם המתוקן לו, צלם דיוקן יוצרו הוא "(ראה רש"י עה"מ).
ובתלמוד (סנהדרין דף לז) נאמר שאחת הסיבות שהאדם נברא יחידי לעומת בעלי החיים שנבראו זוגות, היא: "להגיד גדולתו של הקב"ה, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד, כולן דומים זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהם דומה לחברו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם".
האינטליגנציה האנושית, המאפשרת לנו להבין אירועים ומצבים לאשורם, לנתח אותם בדרך קוגניטיבית ורציונאלית, ולקבל החלטות מושכלות בהתאם, הינה הביטוי לכך שאנו נושאים את צלם האלוקים, הגדול, הנורא, והכול יכול .בורא העולם הציב אותנו בעולם מלא בתהיות, התלבטויות, שאלות, ובלבולים, אך בחמלתו, נתן לנו גם את הכלים, המצפן, והמפה, איתם נוכל לנווט את עצמנו בסערות החיים.
הדרך היחידה בה אנו יכולים לקחת אחריות על חיינו, ולקבל החלטות כבעלי צלם אלוקים היא בדרך של עיבוד הגיוני של הדילמה הניצבת בפנינו. הכלים העומדים לרשותנו הם החיבור לרגשות ולאינטואיציות שלנו, ההבנה שלהן, התחברות לידע שצברנו לאורך השנים תוך בבחינת הרלוונטיות שלו, בשימוש בניסיונם של אחרים, וכמובן בניסיוננו שלנו.
ומכאן שבבחירת בן או בת זוג, כמו בכל החלטה או החלטות אחרות שהחיים מזמנים לנו, אנו אמורים לקבל החלטות אך ורק ממקום של הגיון ושכל ישר, ומתוך כך תהיה הבחירה שלנו מלווה בתחושת ביטחון ושלמות לאורך זמן. גם אם למפרע יתברר לנו שיכולנו לעשות בחירה טובה יותר, או אפילו אם נגלה ששגינו, נדע שעשינו את המיטב שהיה ביכולתנו לעשות כיצורי אנוש, שכן מוגבלות היא מאפיין ברור של הטבע האנושי.
לסיום נתייחס לחרדות המתלוות לשלילת בן או בת זוג פוטנציאלים. מקור חרדות אלו הוא במקרים רבים החשש שמא נאבד את הזיווג שיועד "ארבעים יום קודם יצירת הולד". במקרים אחרים נשאלת השאלה כיצד אדע שזהו הזיווג שלי. ובכן אין לנו שום דרך בעולם לדעת את מי הועיד לנו הקב"ה ארבעים יום קודם ליצירתנו, אך ברור לנו שאם היה רצונו של מי שאמר והיה העולם, שנשמע את אותה בת קול, או לפחות נדע מה היא הכריזה, הוא היה מגלה זאת לנו בתורתו, או על ידי נביאיו. ריבונו של עולם בטובו ובחוכמתו, בחר שלא לשתף אותנו בסוד, מה שמלמד אותנו שמדובר בידע שאיננו רלוונטי עבורינו.
נציין בעניין זה ציטוט של מרן החתם סופר (שו"ת, או"ח, סימן נה) המתייחס באופן חד וברור, להכרזת הבת קול בדבר הזיווג: "והכל תלוי בהקב"ה עצמו הוא ציוה ומי יפיר, אבל דבר התלוי בבחירת וחפץ האדם, אין הקב"ה משנה בחירתו של אדם, ואילו לא רצה הזוג הזה להזדווג זה עם זה לא היה ממעשי שמים לכופם לכך, ואין לנו עסק בנסתרות דארבעים יום קודם יצירת הולד".
לסיכום: מצוות "ואהבת לרעך כמוך" כמצוות עשה יסודית ובסיסית, המוגדרת ע"י חכמינו כ"כלל גדול בתורה", הינה המצווה המעשית המשמעותית ביותר המלווה את תהליכי הבחירה של בן או בת הזוג, כשהמטרה הנכספת היא, שיהיה זה הבית משכן לאהבה, לאחווה, לשלום, ולרעות. במאמר זה הדגשנו את החובה הדתית, ההלכתית, היהודית, והאנושית, לבצע בחירה זו באופן שההרגשה תהיה נכונה ושלמה עד כמה שניתן לפי הערכים הקוגנטיביים והרגשיים של כל אדם ואדם על שונותו ומורכבותו. מובן אם כן, שרק הבוחר עצמו יכול ומסוגל לדעת ולהרגיש האם זהו האדם שאיתו הוא רוצה לקשור את גורלו, והוא זה שיישא באחריות לכך בימים הבאים שיבואו לטובה בע"ה על שני בני הזוג.
>>רוצים לדעת עוד? בואו ללמוד ייעוץ נישואין במרכז י.נ.ר