החזן ובעל התפילה משה זרצקי, הוזמן בשבת האחרונה לשמח נער בר מצווה בלונדון, הוא לא היה מעוניין בזה מכיוון שהבין שייאלץ לבלות את טיסת החזור בתשעה באב, אך הבקשה של סב החתן נגעה לליבו והוא החליט להיענות ולבוא לשמחה.
כשחזר בטיסה חזור הוא פגש יהודי יקר, ששילם על טיסה במחלקת הביזנס כדי שיוכל במהלך הטיסה לשבת על הריצפה, קחו לכם מספר דקות וקראו את הסיפור האותנטי של זרצקי:
"לפני 4 חודשים קיבלתי טלפון מסבא לנער בר מצווה. הוא ביקש ממני להגיע לכבוד שבת עליה לתורה של נכדו.
עד כאן הכל שגרתי ונחמד. הקאצ': הבר מצווה נופלת על תשעה באב, שהשנה יוצא בשבת חזון, והיא תתקיים בבית הכנסת הקהילתי של המשפחה, בלונדון.
התלבטות. מצד אחד זה אומר תשעה באב להיות בטיסות. מצד שני הסבא אומר לי: "הנכד שלי אף פעם לא זכה לחגוג יום הולדת בו ביום. כל הזמן דחו לו. השנה שבר המצווה נפל בשבת של תשעה באב זו הזדמנות כן לחגןג לו ביום לפחות את שבת העלייה לתורה. שאלנו את רב הקהילה שלנו והוא נתן את ברכתו להזמין אותך לשבת כחזן ולחגוג לג'ייקוב את בר המצווה.
הסיפור היה חזק ממני והסכמתי. ככה התחיל סוף השבוע של תשעה באב בשבילי, אבל ההמשך שלו היה כל כך חזק שראוי שאשתף בו.
- - -
כשהגעתי לקהילה הסתבר שהסבא היקר שצלצל אליי הוא ניצול שואה מטרבלינקה. כשהגיע זמן קריאת המגילה ואמירת הקינות ראיתי היערכות מיוחדת כאילו אישיות מיוחדת מגיעה. אחרי כמה דק' נכנס יהודי ישיש על כסא גלגלים. הוא מתעקש שיורידו אותו לרצפה כדי להתאבל כראוי.
כן, זה הסבא של הנער. הוא לוקח את המגילה ומתחיל לקרוא, יותר לרגש מאשר לקרוא. כל אות צורבת בלב, כל מילה עם משמעות נוספת. אין דרך להעביר את ההרגשה הזו בכתב.
נסו לתאר אדם שאיבד את תשעת אחיו, אביו ואמו, מבכה על חורבן. כל חורבן.
- - -
לפנות בוקר עליתי על טיסה הביתה, הרגשתי מסופק מסוף השבוע שעבר עלי, אך חשתי אכזבה מעצם המחשבה איפה אומר קינות של שחרית.. במטוס?!
ההפתעה הראשונה הייתה המטוס. עקב בעיה טכנית, אלעל החליפה את החברה שהייתה אמורה לנהל את הטיסה לארץ. אני עולה למטוס וחושב לעצמי: איך אוכל להרגיש בבית במטוס בתשעה באב?!
אחרי ההמראה קמתי לסיבוב קצר ממקומי. פתאום ראיתי אדם מבוגר שיושב על רצפת המטוס במחלקת העסקים.
הסתקרנתי. ניגשתי אליו ופיתחתי שיחה.
מסתבר שהוא נוסע לישראל לברית של בן נינו. לשאלתי למה הוא השקיע בכרטיס לביזנס בתשעה באב כשאוכל הוא לא יאכל וגם על הכורסא הוא לא יושב, הוא ענה לי: פה אמרו לי מראש כשהזמנתי את הטיסה שאוכל לשבת על הרצפה כל הטיסה למעט ההמראות והנחיתות.
התרגשתי מאוד. הוצאתי את הקינות ואמרתי לעצמי, אם אין לי מניין, לפחות לשבת ליד אדם כזה ולקרוא יחד. תוך 20 דק' ישבנו שם 9 אנשים. כל אחד נראה אחרת, לבוש אחרת אך כולנו בוכים על החורבן. כל אחד בתורו קורא קינה,כל אחד משתף בסיפור שלו על ירושלים על בית המקדש, על המחשבות שלו על הגאולה ממש חבלי משיח.
אני כותב לכם את כל זה בדרכי לכותל המערבי, ותוך כדי אומר תודה לבורא עולם. מיד בצאת הצום הלכתי לבקר חבר קרוב שנמצא בתרדמת, אני מתחנן שכל מי שהתחזק מהסיפור שיתפלל לרפואתו המהירה של אליעזר נחום חי בן נורית.
שנזכה לגאולה הקרבה במהרה", חתם זרצקי.