סגן ניצב ש', מפקד פלגה בימ"מ, שלכדה את המחבלים שרצחו את החייל דביר שורק ז"ל, משחזר את הרגעים הדרמטיים: "הם היו בשוק טוטאלי. עם פחד בעיניים".
בשיחה עם אלישע בן קימון, כתב ynet ו"ידיעות אחרונות" הוא מספר כי "התמונה של דביר לא יוצאת לי מהראש, מרגע מציאת הגופה קראתי עליו. למדתי עליו. רציתי להכיר אותו. זה פשוט נער מדהים. בסך הכל הלך לקנות ספרים למורים שלו.
"כשהבנתי את פרטי האירוע ידעתי עד כמה הם ניצלו את העובדה שהיה לבד, בחור תמים וחסר אונים כשהם תוקפים אותו בהפתעה, מבצעים את זממם ובורחים".
ש', בן 40 ואב לשלושה מדרום הארץ, משחזר בשיחה עם ynet ו"ידיעות אחרונות" את הרגעים הדרמטיים של לכידת הרוצחים: "היינו בכלל באימון, והיינו אמורים להיכנס לכוננות רק יום למחרת. אבל האירוע הזה קרה מהר. הגענו לגזרה שלנו וחיכינו לאיתור המודיעיני המדויק של המחבלים. הבשורה הגיעה סביב השעה שלוש לפנות בוקר. זהות המבצעים כבר הייתה ידועה לנו".
לקראת השעה 02:00 בלילה החלו הכוחות לסגור על הרוצחים. "מדובר על שני יעדים, שבכל אחד מהם היה מחבל אחר", מספר ש', "הבתים היו באותה שכונה, במרחק של כ-80 מטר אחד מהשני. אני מפקד על כל המבצע ועל יעד אחד ספציפי וביעד השני נמצא הסגן שלי.
"רגע לפני אנחנו מקבלים מידע ומאנשי השב"כ שאיתנו שהמחבל יחד עם אדם נוסף ישנים על הגג. זה יחסית מקובל בימי הקיץ שהפלסטינים ישנים על הגגות כי חם בבית. מיד אנחנו משנים את התוכנית. פורצים באופן שקט את הכניסה ועולים במדרגות למעלה. מגיעים לפתח של הגג. שולחים כלב ומיד מאתרים אותם ישנים. הם פותחים את העיניים ומולם רואים אותי ועוד לוחמים עם כלבים. הם היו בשוק טוטאלי. עם פחד בעיניים. לא האמינו שנגיע אליהם".
"במקביל, ביעד השני יש תקלה: המחבל לא נמצא שם", הוא מספר, "הכוח נאלץ לדלג לבית סמוך, שם בכניסה עומדים בני המשפחה שמנסים לעכב את הכוחות. מתפתח עימות פיזי. הכוח נכנס ורואה את המחבל השני מול העיניים. בינגו".
לסיכום, הוא מתאר את השליחות שלו ושל לוחמיו ואומר כי "גם אחרי 20 שנה האדרנלין קיים. כי אתה לא יודע למה לצפות. אני יכול להגיד שבכל פעם שהבטתי לרוצחים בעיניים, היה להם פחד. הם לא מאמינים שאנחנו מגיעים כל פעם. משתדלים שהחשבון לא יישאר פתוח".
