אלה מסעי // הרב בן ציון נורדמן

חזרתי בסוף השבוע ממסע קודש לשליחות חינוכית, ולקברי צדיקים באוקראינה. כל מסע במקום שחיו אבותינו ורבותינו, יהודים קדושי עליון וצדיקים נשגבים, הוא מסע עילאי, אבל הפעם היה משהו מיוחד יותר במסע. דבר ששדרג שבעתיים את המסע הייחודי אל העבר הרחוק.

אכן, יש מסע ויש מסע עם הרב גרוסמן, ואי אפשר להשוות בין הדברים. כשאתה נוסע עם הרב שליט"א ממשיך דרכו בעוז ובתעצומות של הבעל שם טוב שהטביע את חותם הקירוב והחיפוש אחר הניצוץ היהודי – אי אפשר שלא לחוש את פעמי ההיסטוריה מכים בעוז.

• • •

בימים אלו, ילדי וילדות ישראל יצאו לחופשה, "החופש הגדול", כפי שקוראים לזה. ההורים בכאב ובדאגה והילדים בשמחה רבה. החופש הוא זמן לעצור רגע משטף החיים, להתבונן במה שאנחנו עושים כל השנה ולחשב צעדים מחדש. חכמינו ז"ל טבעו את האמירה "ליתן רווח בין פרשה לפרשה" – לעצור על מנת להתבונן במסרים, להפנים ו"לחשב מסלול מחדש". רווח זה דבר טוב ומשובח כאשר מנצלים אותו כראוי.

רשת מדעים ויהדות לא עוצרת לרגע. גם כשמכינים את התשתית לשנת הלימודים הבאה, לא פוסקת הפעילות של ימי החופש, הקייטנות בעיצומן וילדי ישראל נהנים ממסגרות חינוך ופעילויות ברוכות.

בפרשת השבוע פרשת מסעי - אנו מסכמים את מסע בני ישראל בהיותם במדבר ס"ה 49 תחנות, בדרכם לארץ נחלת אבות. הם לא הגיעו ישירות ממצרים לסיני, אלא הדרך הייתה זרועה עם תחנות מסע. בכל מקום אליו הגיעו, פתחו את הציוד, הניחו את המשא, והתחילו לחיות במקום, עד שהגיעה ההוראה משמים: "מתקדמים". באותו רגע הם קיפלו את הכל ויצאו לדרך, אל המשך המסע, על פי השם.

לא קלה הייתה דרכם של אבותינו במדבר הגדול והנורא. אבל הם ידעו ברורות כי כל תחנה מקרבת אותם לסוף המסע. אמר פעם יהודי חכם כי כל שידוך שהציעו לו והשידוך ירד מעל הפרק, הוא שמח וצהל, כי זה מקרב אותו לשידוך שלו. אם נגזר עליו לעבור עשרה התמודדויות, כל התמודדות נוספת מקרבת אותו ליעד הנכסף.

בני ישראל חוו במדבר 49 תחנות מסע, וכל תחנה קירבה אותם ליעד, קירבה אותם לריבון העולמים מנהיג המסע ומכוון את כל צעדיהם. וכשאדם מאמין שהתחנות הללו הן לטובתו, הרי הוא לא מרגיש צער וייסורים בכל תחנה, אלא כמי שיש לו קפיצת הדרך.

• • •

כבישי אוקראינה לא ידעו ימים טובים יותר. אנחנו נוסעים שעות ארוכות ובראשינו הרב גרוסמן שליט"א, בין יישובים עתיקים וכפרים מטים ליפול. כמו לקוחים מפלנטה אחרת. בתים וכפרים של 'מחניים', עם סוסים ועגלות בחצר הבית.

אי אפשר שלא להרהר על אבותינו ורבותינו שעשו את הדרך הזו, מאוקופ למז'יבוז, ממזריץ' לפולנאה, מברסלב לאומן. עשינו השבוע את הדרך הארוכה הזו, כל הדרך מברסלב שם נטמן רבי נתן התלמיד הגדול לאומן שם טמון רבו, רבי נחמן. גם היום הדרך זרועה מהמורות ומהווה כמעט מסירות נפש. הגענו מרוסקים לאחר מאמץ גדול ונסיעה לא קלה. ולחשוב על מסירות נפשם של תלמידי הבעל שם טוב שנסעו ממקום למקום, אך ורק בשביל ללמוד תורה ובשביל הפצת יהדות – הרי זה מעורר השתאות.

רושמי הדורות סיפרו על קפיצת הדרך שהייתה לו לבעל שם טוב ולחבר תלמידיו. קפיצת הדרך כפשוטו וכמשמעו, ראשית, כי בדרכים הללו שנוטלים את זמנו וכוחו של האדם צריך לקפיצת הדרך כדי להישאר שלם בגופו ובתורתו, ובוודאי שהיה להם בחינה זו, ושנית, הדרך הייתה נראה בעיניהם רק כקפיצה והתקדמות. הם לא חשו צער, כי הם היו חדורי מטרה לקדש שם שמים בעולם ולהפיץ יראת שמים בעולם.

מה למדנו מהבעל שם טוב? שאל אותנו מורינו ורבינו הרב גרוסמן ואמר: הבעש"ט לימד אותנו כמה יסודות ביהדות. א' אמונה, הקב"ה איתנו בכל מצב. ב' לקרב כל יהודי, כי בכל אחד יש ניצוץ וחלק אלוק ממעל. ג', לא להתייאש מאף אדם, אין לך אדם שאין לו שעה.

דומנו, כי נאים הדברים למי שאמרם. הרב גרוסמן נטל על עצמו להפיץ את בשורת הבעש"ט בעולם כולו. הוא דוגל ביסודות אלו ואלו מניעים אותו בעשייתו הברוכה והגדולה בת יובל השנים.

הבה נתבונן במהלך המסעות שלנו בחיים, נראה בהם את יד השם המכוונת אותנו אל היעד, כל אחד לפי הדרך שההשגחה העליונה הועידה לו באופן פרטי ובכוונת מכוון, אין מקרה בעולם, האמונה הפשוטה והכבירה הזו תוביל אותנו אל היעד האמיתי, אל התכלית אשר לשמה הגענו אל העולם, לקדש את שמו יתברך. כך גם תגיע הבריאה כולה אל יעודה ותכליתה, כפי שאנו כה מייחלים ומשתוקקים בכל השנה, ובפרט בימים אלו ימי 'בין המצרים, לבנין בית המקדש וגאולת ישראל במהרה בימינו.

שבת שלום וחודש של נחמה וגאלה