בחודשים האחרונים הצליח יו"ר מפלגת 'ישראל ביתנו' אביגדור (איווט) ליברמן, ליצור לעצמו תדמית של שונא חרדים, כמי שפועל למען ה'חילוניות' במדינת ישראל. אך בדיקה שערך 'כיכר השבת' לאורך ההיסטוריה בת יותר מ-30 השנים שלו בפוליטיקה הישראלית מעלה תמונה הפוכה: לא זו בלבד שאיווט לא פעל נגד מה שהוא מכנה כיום "מדינת הלכה", אלא הוא אף שיתף פעולה באופן קבוע עם נציגי הציבור החרדי.
כדי להכיר טוב יותר את טיבו של האיש, נצטט את המשפט שליברמן אמר בנאום לפני כשלוש שנים, הממחיש את העמדה בה נקט תמיד: "אי אפשר להפריד דת ממדינה, ללא מלחמת אחים. יהודי תמיד יהיה קשור ליהדותו".
באירוע הצדעה לשליחי חב"ד, בשנת 2011, הדגיש ליברמן: "אם מדינת ישראל לא תהיה מדינה יהודית - אין טעם לקיומה", ואף נימק בכך ש"שרדנו כל השנים כי ידענו לשמור על המורשת והמסורת שלנו".
"אין דבר יותר חשוב מחינוך יהודי, וכמי שגדל בחבר העמים, אני צובט את עצמי מחדש כל פעם שאני נוכח במהפכה היהודית המתרחשת היום בארצות אלו. הישיבות, הכוללים ובתי הספר עושים מהפכה בלתי-תאומן", שיבח ליברמן את אברכי חב"ד בהתרגשות.
אז מה קרה לפתע, בשנים האחרונות ובפרט בחודשים האחרונים? המסנגרים ינסו לומר כי הוא מעט התבלבל... אך מכריו הרבים של האיש יודעים לקבוע כי מדובר במקרה קשה של אופורטוניזם, ובאדם ציניקן שלא עוצר באדום והכל כשר בעיניו כדי לקושש עוד כמה קולות בקרב הגרעין הקשוח של יוצאי ברית המועצות, לקראת הבחירות הקרבות לכנסת ה-22.
בסיום הסקירה הבאה, יהיה לכם כנראה די קל לפתור את החידה 'מי אתה אביגדור ליברמן': 'כיכר השבת' מגיש - אלו עשרת שיתופי הפעולה הבולטים, בין איווט לבין החרדים.
גניזת רפורמות בגיור
הסעיף הבולט ביותר במצע מפלגתו של ליברמן, הוא זה העוסק בנושא הגיור, בשל העובדה כי הדבר קריטי בקרב קהל בוחריו מיוצאי ברית המועצות לשעבר, שמעל מידת היהדות של חלקם יש לעתים מי שמפריח תהיות כאלו ואחרות.
מי שכמובן בידיהם השפעה אדירה על כל הליך הגיור הסבוך במדינה, אלו הרבנים הראשיים לישראל.
אך אם חשבתם שיו"ר 'ישראל ביתנו' יתמוך בבחירות לרבנות הראשית במועמד הנחשב למיקל, טעיתם ובגדול; פעם אחר פעם הוא העדיף לתמוך בשקט בבחירת רבנים חרדים כרבנים הראשיים, כחלק מהשת"פ הצמוד שלו עם המפלגות החרדיות.
כמו כן, כפי שפורסם השבוע ב'כיכר השבת', ליברמן חתם על הסכם לכינון הממשלה ה-32 בו נקבע, כי הסמכות בענייני גיור תישאר בידי הרבנות הראשית לישראל, וכי החוק בעניין ישונה כך שיופיעו בו המילים "לעסוק בענייני הגיור כהלכה".
בכך קבר אביגדור ליברמן את הרפורמות (האסורות) שעשויות היו להקל על חייהם של העולים מרוסיה.
ברית הזוגיות
ליברמן ואנשיו היו לכאורה מאז ומתמיד בחוד החנית של המלחמה בעד 'נישואין אזרחיים' בישראל. אך רק לכאורה. היו אלו הצהרות, והצהרות בלבד.
כשחוק "ברית הזוגיות" הגיע אל שולחן הכנסת, בשנת 2010, 'ישראל ביתנו' הובילה כביכול את התמיכה בו, אך התעמקות קלה בסעיפיו גילתה כי מדובר בגרסה רכרוכית של החוק, כזו שלא מספקת בעליל ציבור רחב מבין העולים.
כך, לדוגמה, טענו בשדולת הנשים: "ברית זוגיות לחסרי דת היא אחת מהצעות החוק המפלות, הגזעניות והחשוכות ביותר. הצעת החוק משאירה את הנישואים והגירושים בשליטה הבלעדית של הרבנות".
מתברר, כך לפי גורמים יודעי דבר במפלגות החרדיות, כי מאחורי הקלעים שוב ליברמן הצליח לספק את רצונם של ידידיו הוותיקים, חובשי הכיפה השחורה, הכניס סייגים רבים בחוק המדובר וכך עיקר אותו מתכניו היותר בעייתיים.
שמירת תקציב הישיבות
מאז ומתמיד, כשבכירי משרד האוצר, היושבים על ה'שיבר' הכלכלי בישראל, רוצים לערוך קיצוץ עומק, הדבר הראשון בו קל להם לפגוע, הוא תקציב עולם התורה ומוסדות החינוך החרדים, משום שהוא נמצא בסעיף ה'תמיכות' ואינו נכלל בבסיס תקציב המדינה.
אלא שבמשך תקופה ארוכה - בדגש על השנים 2009-2013 - בעת שהמפלגות החרדיות היו חברות בקואליציה, נשמרו התקציבים הללו מכל פגע, זאת כשהמפלגה הדומיננטית ביותר בקואליציה היא 'ישראל ביתנו' שהיתה אז בשיאה והחזיקה בלא פחות מ-15 מושבים בכנסת.
איך כתבו אז אנשי עמותת 'חדו"ש' האנטי-חרדית? "לצד הגידול האדיר בתקציב הישיבות, ביצעה ממשלת נתניהו-ליברמן קיצוץ חד בתקציב האוניברסיטאות. מה זה אומר על תפיסת העולם של מנהיגי המדינה?"...
הגדלת קצבאות הילדים
בשנת 2009, במהלך הרכבת הקואליציה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מי שידוע בקיצוץ הדרסטי שביצע קודם לכן בקצבאות הילדים, ביקשו המפלגות החרדיות להעלות בחזרה את גובה הקצבאות הללו.
נתניהו, שכמובן לא שש להעלות את הקצבאות, נאלץ להיכנע לבסוף, מחוסר ברירה, כשמי שהתערב לטובת החרדים היה חבר הכנסת אביגדור ליברמן.
יו"ר מפלגת 'ישראל ביתנו' תמך בדרישתן זו של המפלגות החרדיות, ובשל כך כאמור לא הייתה לנתניהו ברירה אלא לחתום על ההסכמים הקואליציוניים שמעלים את הקצבאות, כרצון החרדים.
מינוי רבני ערים
אחת המשימות הקריטיות והמשמעותיות לתנועת ש"ס, מיום היווסדה, היא בחירת אנשיה לרבני ערים ויישובים ברחבי מדינת ישראל.
יותר מפעם אחת, כאשר ש"ס נתקלה בקשיים בהשגת הרוב הדרוש בשביל להציב את רבניה במקומות הנכונים, היה מי שנחלץ לעזרתה. מי? ניחשתם נכון: אביגדור ליברמן.
יודגש, כי בניגוד לפרשנות המקובלת - לא ניתן לתלות התנהגות זו של ליברמן רק בחברות שהיתה בינו לבין אריה דרעי, משום שהראשון עזר בכך גם בימים בהם דרעי היה מחוץ לחיים הפוליטיים.
חשמל שומר שבת
חבר מועצת חכמי התורה של ש"ס, הגאון רבי דוד יוסף, בנו של מרן הגר"ע זצוק"ל, חשף בשיעורו השבועי האחרון בבית המדרש 'יחווה דעת' אירוע מדהים.
מתברר, כי יו"ר 'ישראל ביתנו' אביגדור ליברמן פעל למען בכל כוחו למען... שמירת השבת.
לפי דברי חבר ה'מועצת', כאשר מונה ליברמן לראשונה בחייו לחבר ממשלה, וכיהן כשר התשתיות, פנה אליו הרב בבקשה שיסדיר את עניין חילולי השבת בחברת החשמל.
"על המקום - ליברמן התקשר למנהל חברת החשמל וביקש ממנו להסדיר את הנושא. ראיתי", סיכם הגר"ד יוסף, "כי נושא השבת יקר ללבו".
הבחירות בירושלים
בפעם הראשונה שאיווט הריץ לראשות העיר ירושלים את מקורבו, רואה החשבון מגבעתיים, משה ליאון, המהלך לא צלח; ליאון הובס בידי ראש העיר המכהן ניר ברקת.
את הסיבה לכישלון תלה ליברמן בכך שלא כל החרדים הצביעו בעבור ליאון, ומאז נוצר נתק בין ה'בוס' לבין יו"ר יהדות התורה יעקב ליצמן שאנשיו מ'גור' שלשלו לקלפי פתק לבן.
בבחירות האחרונות, לאחר שליאון הצליח להתנתק מעט מתדמית 'האיש הזר', משום שהספיק להיטמע בבירה, הדיל בין החרדים לליברמן עבר בצורה חלקה יותר - לפחות עם הליטאים והספרדים - מה שאכן הושיב את ליאון על הכיסא מספר 1 ב'כיכר ספרא'.
נסיעות לאומן
הזמן בו ליברמן אחז בשיא כוחו, בממשלת נתניהו השנייה, ובשל כך הוא מונה לשר החוץ - היה 'תור הזהב' של העסקנים החרדים.
כל מי שנזקק לטובה זו או אחרת, דוגמת חילוץ של חרדים שהסתבכו ברחבי העולם, ידע שיש לו דלת פתוחה לרווחה בלשכת שר החוץ בירושלים. לזכותו של איווט ייאמר, שהוא אכן סייע ועזר במקרים לא מעטים, שלא נחשפו בשל הטיפול הרגיש והדיסקרטי שנדרש בהם.
כמו כן, אחת המטלות הראשונות שהיו לליברמן בשבתו על כיסא שר החוץ, היה ביטול הוויזות לאומן שבאוקראינה, צעד שנועד להקל מאוד על הציבור החרדי בכלל ועל חסידי ברסלב בפרט.
איווט הפשיל אז את שרווליו, ואף נסע במיוחד לאוקראינה כדי להסדיר את עניין הוויזות לציבור החרדי. נושא בו לא הצליחו שרי חוץ לפניו, דווקא ליברמן הצליח, בשל עודף המוטיבציה שהיתה לו לעזור לחרדים.
חוק הגיוס
למרות שמאחורי הקלעים ליברמן מצליח לשוות לעצמו תדמית קשוחה ולא מתפשרת בסוגיית גיוס החרדים לצה"ל. האמת רחוקה מזה מאוד.
די בכך שנזכיר, כי ליברמן, בתפקידו כשר הביטחון, הצליח תחילה להביא ל"חוק גיוס" המקובל בדיעבד גם על המפלגות החרדיות, כשהוא רותם לכך את אנשי המקצוע במערכת הביטחון.
בשיחות שלא לציטוט אמרו חלק מנציגי החרדים, כי זהו חוק שבהחלט ניתן לחיות איתו, וכי אם הוא לא היה עובר בקריאה ראשונה, הם היו רצים לתוך מליאת הכנסת ומרימים ידם בעדו.
חסידי גור בערד
בעיר הדרומית, המורכבת מתמהיל אוכלוסיה "בעייתי" - חסידי גור מזה ויוצאי רוסיה מזה - המלחמה על ענייני הדת היא שאלה קיומית, נפיצה ויומיומית.
ליברמן, שמייצג את העולים ממדינות 'חבר העמים', היה אמור להשמיע את הקול שלהם בחזית שהתפתחה בערד, אך למרבה ההפתעה - או שלא... - הוא בחר לשתף פעולה דווקא עם נציג גור בכנסת, סגן השר יעקב ליצמן.
סיכום מוקדם בין השניים הוביל לבחירתה של טלי פלוסקוב לראשות העיר, כמי שמשתייכת לקהל הרוסי, אך מהווה דמות שהיתה נוחה גם עבור האינטרסים של חסידי גור בערד.
וכך, שוב, האינטרס הפוליטי והחברות עם החרדים גברו אצל ליברמן על המטרה המובהקת שלכאורה היתה אמורה להיות לו; להתייצב לצד הקו הלוחמני של הקהל הביתי שלו, הרוסי.
לסיום, אחרי שנחשפים לרשימה זו של עשרת השת"פים בין איווט ליברמן לבין החרדים, אין מתאים יותר מאשר ציטוט מספרו של האיש, 'האמת שלי', בו הוא כתב: "גם אם יוכיחו לי באותות ובמופתים שכדי להביא קולות מעולי רוסיה כדאי להדגיש את הקו האנטי-חרדי, לא נעשה זאת. מי שכן עושה כך - מתנהג בחוסר אחריות".
