עובדיה חממה: ערב כניסת עם ישראל לארץ הקודש, משה גדול המנהיגים דואג להעברה סדורה של מטה ההנהגה עם אישור וחותמת אלהית, ליהושע בן נון, "איש אשר רוח בו".
רש"י מפרש זאת תכונת הנהגה זו, כיכולת לפייס, לחבר, להעצים ולשלב את יתרונותיו של כל אדם ושבט (מגזר?) לטובת המארג הלאומי של חברת מופת: כל אחד הוא אור קטן וביחד אור איתן.
ובמעבר חד לימינו אנו, מיהו המנהיג שנכון לבקש? מה ייעודו? מי קרוב לכך יותר? (או מי פחות רחוק?...) מי לא ישכח ימינו? מי יהיה עבד לָעֵדה ויפעל בעֲדה לאיחודה ולאיחוי כל שסעיה לאחד? ומיהו הבן שיעמוד לימיננו וייתן לו ה' את ברכת הדרך הגורלית הזאת?!
משום מה, ברמה הפוליטית, זה נדמה כבלתי אפשרי והתשובה מתייחסת אולי, לעניני ההנהגה הפשוטים יותר, של אדם את עצמו, בקרב משפחתו וקרוביו.
וכמובן כל רועי הרוח הרוחניים של כל הדורות, שכבר התקבעו בתודעתינו, ושל עוד מנהיג אחד ויחיד, שעדיין חסר לנו כדי להגשים ולבשר את נסי חזונות הנביאים, במהרה בימינו, אמן כן יהי רצון!
לפני הבחירות הקודמות במאי 2019, חשבתי לעצמי שקצת חבל שפרשת פנחס ועניני ההנהגה שבה, מגיעה רק אחרי הבחירות... אז הנה, קיבלתי מועד ב' ובו פרשת פנחס קודמת לבחירות ומעלה את סוגיית המנהיג בדיוק בזמן.
אהרון רזאל הנפלא, מגדולי יוצרי המוסיקה היהודית של דורנו, מגיש איתי את המדרשיר בכשרונו הרב.
המנהיג
מילים ולחן: עובדיה חממה
פְּקֹד נָא אִישׁ עַל הָעֵדָה
אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם יָבוֹא וְיֵצֵא,
שֶׁלֹּא נִהְיֶה כְּצֹאן,
כְּצֹאן שֶׁאֵין לוֹ רוֹעֶה.
אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם יֵצֵא וְיָבוֹא,
אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ,
וְסָמַכְתָּ יָדְךָ עָלָיו
וְנָתַתָּ מֵהוֹדְךָ עָלָיו.
לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל,
לְמַעַן יַעֲשׂוּ אֶת רְצוֹן הָאֵל.
אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם יֵצֵא וְיָבוֹא,
אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ,
וְסָמַכְתָּ יָדְךָ עָלָיו
וְנָתַתָּ מֵהוֹדְךָ עָלָיו
מַנְהִיג נָכוֹן, יְשַׁר-אֵל, נֵצַח יִשְׂרָאֵל,
רֹאשׁ בָּרִיא לָעֵדָה, עֶבֶד בַּעֲדָהּ.
מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ אֵין לוֹ שֵׁנִי
כֻּלָּם בַּעֲדוֹ, גַּם אַתָּה גַּם אֲנִי,
שֶׁיַּעֲלֵנוּ אֶל הֶהָרִים
וְיַרְאֵנוּ סוֹף מִבְטַחִים.
פְּקֹד נָא אִישׁ עַל הָעֵדָה
שֶׁיּוֹכִיחַ אֶת רְצוֹנְךָ,
שֶׁכָּל עִוֵּר יִרְאֶה שֶׁאֵין לָנוּ מַנְהִיג מִלְּבַדְּךָ...