אנא, לא בכוח...
המדרשיר השבועי לפרשת "חוקת" מתכתב, למעשה, עם הלקח הגדול שבפרשה. משה, איש האלוהים, נענש: הוא לא יזכה להיכנס לארץ המובטחת, וכל זאת על שום שנצטווה לקחת את המטה ולדבר עם הסלע ולהוציא ממנו מים, ואילו הוא לא עשה כמצווה עליו, אלא הכה את הסלע במטה.
אותו מטה, שהכה ושעשה ניסים ונפלאות במצרים ובמדבר לעם ישראל של לפני מתן תורה, אינו מספק עוד; כבר עלינו כיתה. המטה היה נכון לעולם של קסמים וכשפים, אך עכשיו, לאחר מתן תורה, נדרש מאיש האלוהים לשלוט בעולם בכוח הדיבור ובנחת רוח. זה כל הסיפור: עת להכות ועת לדבר.
תורה (הנמשלת למים), שהיא כל הקסם, אפשר להוציא מהסלע (מהאדם האטום ביותר) רק בכוח הדיבור. תורת חיים ביד הלשון.
אנא, לא בכוח...
דבר אל הסלע
מילים ולחן: עובדיה חממה
קַח אֶת הַמַּטֶּה, אֲבָל דַּבֵּר אֶל הַסֶּלַע,
וְהַסֶּלַע יִבָּקַע מִפְּנֵי אוֹרָה שֶׁבְּךָ.
הַמַּטֶּה, שֶׁשִּׁמֵּשׁ לְאוֹתוֹת וּמוֹפְתִים
לִפְנֵי מַתַּן תּוֹרָה,
עכשיו, אֵין בּוֹ צֹרֶךְ עוֹד.
בְּכוֹחַ הָאֱמוּנָה לְדַבֵּר אֶל הַסֶּלַע
יֵשׁ כּוֹחַ שֶׁיְּרוֹמֵם אֶת הָאָדָם
לִהְיוֹת קָדוֹשׁ כְּבוֹרְאוֹ
וְלִשְׁלֹט בַּטֶּבַע עַל יְדֵי דִּבּוּר בִּלְבַד,
לְלֹא מַגַּע יַד אָדָם.
וְלִהְיוֹת מָאוֹר גָּדוֹל גָּדוֹל
רַק מִלִּסְפֹּג מֵאוֹר תּוֹרָה,
וְלִהְיוֹת מַעְיָן גָּדוֹל גָּדוֹל
רַק מִלִּשְׁתּוֹת מֵּימֵי תּוֹרָה.
וְלִהְיוֹת לִהְיוֹת בֵּית אֻלְפָּנָא גָּדוֹל
רַק מִלִּטְעֹם וְלַהֲגוֹת מְתִיקוּתָהּ,
וְלִהְיוֹת לִהְיוֹת בֵּית זִקּוּק גָּדוֹל.
לְדִבְרֵי תּוֹרָה וּמַנְגִּינָה
אֲשֶׁר עוֹבְרִים בְּדַרְכְּךָ... לְבַשֵּׂם אֶת הָעוֹלָם.