ביום חמישי האחרון השתתפתי בטקס הענקת תארים באוניברסיטת אריאל. יחד עם חברות רבות הגענו מחויכות ושמחות ביום שמשי חם, כדי לקבל סוף סוף את התואר השני המיוחל ולהבין שתם הפרק האקדמי לעת עתה בחיי.
בדרך לטקס, שמעתי ברדיו דיון בסוגיית ההפרדה באקדמיה. שוב אותו דיון, שוב עם מצדדים משני הכיוונים. בשיח שמתקיים כיום בישראל, לא באמת ניתן לבודד את המוץ מהתבן, כל שיחה נגמרת לרוב בטיעונים דמגוגיים, משני הצדדים.
אישית, זה החזיר אותי חמש שנים אחורה. בתחילת לימודי התואר הראשון רציתי להיות עוזרת מחקר, רציתי ללמוד במסלול דו חוגי, רציתי תואר במדעים מדויקים, רציתי למצוא תרופה לסרטן ובמקביל להמציא את גוגל הבא. אבל אז הבנתי שאני צריכה להחליט, או תואר במסגרת האפשרויות של בית-ילדים-עבודה או להישאר עם מבחני הסאלד שבידיי ולהמשיך לחלום על אקדמיה בלתי מושגת. אז בחרתי בפשרה והנה, הפשרה הזו הובילה אותי לתואר שני, ישתבח שמו.
לעתים נדמה כי הטוענים משני הצדדים פחות עסוקים בפתרון הסוגיה עצמה ויותר בבמה שהנושא מעניק להם על מנת להציג בפני הציבור את יכולת ההתנצחות שלהם.
'70 פנים לתורה', כבר אמרו חז"ל ובעידן הרשתות החברתיות - לכל אחד 7,000 דעות על נושא אחד. הדרך הנכונה, בעיניי, לבחון את הסוגיה, היא להתבונן בה דרך משקפי הפרקטיקה של החיים.
בדרך לבחון את ההפרדה בעולם האקדמי, כדאי גם לחשוב על האנשים שהולכים לאייש את ספסלי הלימודים. בזמן שאתם מתנצחים, יש ציבור רחב שמפסיד את היכולת להשתלב בעולם התעסוקה ועומד ליפול כנטל על החברה ובני המשפחה, בכך שימנע מעצמו את האפשרות להשתכר בכבוד.
במסגרת הביקורת נגד ההפרדה עולות טענות כי לימודים נפרדים פוגעים באיכות הלמידה, פוגעים במרצות ובעתיד גם עלולים לפגוע בנשים החרדיות הלומדות. לגבי החשש האחרון, הנשים החרדיות יחליטו עבור עצמן. לגבי החשש שההפרדה תתרחב, שוב, עם חששות לא הולכים למכולת. כרגע ההפרדה מיועדת רק עבור אלו שמעוניינות ומעוניינים בכך ולגבי החשש שסביבת לימודים נשית תפגע באיכות הלמידה, האלטרנטיבה כרגע היא שלא תהא סביבת לימודים נשית בכלל.
ולגבי המרצות, ראשית, לא בטוח בכלל שאי הסכמה להפרדה תועיל איתן, כיוון שאותה אי הפרדה תגרום לירידה בכמות הנרשמות והנרשמים ובעקבותיה הורדת משרות. שנית, אל מול צרכיהן של המרצות עומדים אלפי נשים וגברים חרדים שמעוניינים לרכוש תואר אקדמי רק בדרך הזו.
אבל נקודת הטיעון שלי היא כזו: על כל אחת מהטענות והחששות הללו ניתן להתווכח שעות, לשער השערות עד אין קץ מה יקרה אם וכאשר. לעומת זאת, דרישת קהל חרדי עצום בהפרדה היא עובדה מוחלטת, כאן ועכשיו. או שמעוניינים בשילובם, או שבוחרים להתקדם עם מה שיש. הטענות מכל הצדדים נכונות – אבל מבחן הפרקטיקה מראה לנו שיש רק דרך אחת.
חברותיי וחבריי, גם פשרה אקדמית תפריח ידע ותגדיל את התוצר.
