"אני רוצה שהערבים ימשיכו להתפתח רק מחוץ ללוד. כיום הערבים בעיר הם 22%, ואסור שיגיעו ל-30%. בכל נקודה שאוכל לעצור את הבנייה לערבים, אעשה את זה. לוד לא יכולה לעבור את רף ה-30% ערבים. אני רוצה את לוד כפי שהיא עכשיו - 22% ערבים" - הדברים הללו של ראש העיר היהודי, לאחר ניצחונו המפתיע בבחירות לרשויות בתחילת השנה, זכו כזכור לגינוי תקיף ומיידי מכל קצוות הקשת הפוליטית.
יו"ר מרצ נסעה ללוד וצילמה גינוי נחרץ לדברים הגזעניים, כשהיא עומדת לצד ערבים מקומיים, בכירי 'כחול לבן' התחרו אחד בשני בציוצים מתנערים ואפילו ראש הממשלה העלה סרטון קצר בו הוא דוחה בשאט נפש את הנימה הגזענית בדבריו של ראש העיר היהודי.
כפי שהגולשים בעלי הזיכרון הארוך בטח כבר יודעים, המשפטים הגזעניים והמבחילים האלו לא עסקו בעיר לוד. הם יצאו מפיו של ראש עיריית טבריה רון קובי, כלפי החרדים כמובן. והארץ, אם תהיתם, לא סערה.
במדינת ישראל, נכון ל-2019, נראה כי הותר דמו של הציבור החרדי. כל צרוע וזב חוטם לא חושב פעמיים לפני שהוא מפיץ שנאה ואיבה נגד החרדים. אך מילא זה. אם מדובר היה רק בקובי מיודענו - ניחא. ניתן היה להתייחס אל דבריו כפי שכולם מתייחסים להיבחרו לראשות העיר הגלילית: תקלה. תקלה שבקרוב תבוא כנראה על תיקונה, עם הדחתו הצפויה מתפקידו.
אלא שהשנה הפכה ההסתה ל'בון-טון', להתנהגות מקובלת ונפוצה, בציבוריות הישראלית; מה שממש מזמין את הרשימה הבאה: מצעד המסיתים של ישראל.
1. אביגדור ליברמן
את המקום הראשון ברשימה המבישה הזו, קוטף בקלות יו"ר מפלגת ישראל ביתנו, ח"כ אביגדור ליברמן. האיש, בשונה מפוליטיקאים מהעבר דוגמת טומי לפיד ויוסי שריד, אינו חשוד על שנאת חרדים. כל דרדק פוליטי יודע לשנן בעל פה את התרגילים הפוליטיים שאיווט רקח עם בני בריתו החרדים, מתיאום מראש על הצבעות בחוקים חשובים בכנסת ועד הרצתו, פעמיים, של חברו משה ליאון לראשות העיר ירושלים.
ואולי בשל כך החומרה היתרה בהתנהגותו: כדי למנף הישג אלקטורלי בבחירות הקרובות, מפיץ איווט הסתה מהסוג השפל ביותר נגד חרדים. השוואה בין החרדים למחבלי החמאס, הדבקת כינויים כמו בריונים, מטורפים ומשיחיים והחזרת הסטיגמות העתיקות והשקריות על 120 אחוזי הצבעה חרדית בבחירות - הן רק חלק מקמפיין ההסתה הציני והמתוכנן מראש היוצא מבית מדרשו של השותף לשעבר.
מה זה אומר על הסיכוי שהוא יחזור ביום מן הימים לרקום דילים עם המפלגות החרדיות? כלום. הפוליטיקה היא אומנות הכאן ועכשיו. אם תיווצר קונסטלציה בה ניתן יהיה להפיק תועלת מאצבעותיהם של חברי סיעת 'ישראל ביתנו', במהלך שיחפוף לאינטרסים של היו"ר ליברמן, זה מה שיקרה.
2. יאיר לפיד
יו"ר 'יש עתיד' ז"ל (הסיעה, לא האיש), המכהן כיום כמספר 2 במפלגת 'כחול לבן', חזר במהלך השנה לנשק החלוד ששימש אותו בעבר: הסתה, הסתה ושוב הסתה.
אחרי שנישא על כנפי התעמולה האנטי-חרדית בבחירות 2013, בהן גרף 19 מנדטים, פרם את השותפות חרדים-ליכוד ומונה לשר האוצר, מיקד לפיד את פועלו המוצלח (בשונה מתפקודו הכללי שהפך לפארסה) בקיצוץ מאסיבי של כל תקציב ממנו נהנה החרדי הממוצע. מכספי הישיבות והכוללים ועד שינוי מרושע של הקריטריונים להנחה במעונות היום והמשפחתונים.
המהלך בו הוא התפרסם, כמובן, היה חקיקת 'חוק גיוס' חדש, שכלל סעיפים דרקוניים רבים שנועדו להפוך את חיי לומד התורה במדינת היהודים לבלתי אפשריים. אחרי שנתיים, כשהממשלה נפלה ולפיד נזרק בכוח מופחת - 11 מנדטים - לספסלי האופוזיציה, מזערו הח"כים החרדים, כמה שאפשר, את נזקו של החוק. לא רבים הבחינו בעובדה המדהימה, כי כשבג"ץ פסל את החוק המתוקן, הוא נענה בכך גם לעתירה שהוגשה נגד החוק המקורי, שהוביל לפיד, ומתח ביקורת קשה על תוכנו.
עד לפני כשנה, ניסה ח"כ לפיד לשדר מסרים מפויסים כלפי המגזר החרדי; דיבר על טעויות שעשה ביחסו אליו, הצטלם עם טלית בכותל המערבי ואשתו ליהיא אף הצליחה להפתיע ולככב ב'ערבי הפרשת-חלה', לא פחות.
אבל כמה אפשר לשחק. ככל שהתקרב מועד הבחירות הכלליות חזר לפיד להשמיע את הזמירות הישנות והדוחות, אך כעת, במערכת הבחירות הנוכחית, נאלץ האיש להתמודד עם ביקורת הולכת וגוברת כלפיו בתוך מפלגת 'כחול לבן' אליה חבר, שחבריה מבינים כי הוא מונע מהם כל אפשרות עתידית להרכיב ממשלה. מספר 3 בסיעה, משה (בוגי) יעלון, אף צוטט כאומר "לפיד עושה לנו נזק" והיו"ר בני גנץ החל לשדר מסרי פיוס לעבר החרדים. במלים פשוטות: יאיר הפך מנכס - לנטל.
3. רון קובי
ראש העיר לשעבר של טבריה. כך, די בוודאות, יהיה התואר שיוצמד בעתיד הקרוב לרון קובי, בכיתובית שתרוץ בתחתית המסך בפאנלים התקשורתיים אליהם הוא יוזמן.
האיש העילג משהו, הפך תחילה לפנים מוכרות בטבריה, כאופוזיציונר עקשן בקדנציה העירונית הקודמת, שמרבה להעלות לדף הפייסבוק שלו סרטונים אנטי-חרדיים על גבול הגיחוך. מי שהזניקו אותו לכס ראש העיר, היו דווקא החרדים בעירו, שפיצלו את עצמם לדעת ונמנעו מהתגבשות אחידה סביב מועמד ריאלי לראשות. מכאן הדרך לפרובוקציות בשקל, על בסיס יומי ומעמדה של פוליטיקאי מסקרן, כבר היתה קצרה.
טוויסט מפתיע בעלילותיו של האיש מפיק הפנינים על-גבול-האנטישמיות, היתה פגישתו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, בעת שזה ירד עם רעייתו לביקור בטבריה. ביבי, שקיבל מהחרדים תמיכה מוחלטת לאורך השנים האחרונות, המתיק סוד עם העסקן המגושם, שונא החרדים, כשני חברים וותיקים.
באחרונה הודיע קובי על הקמת מפלגת 'הימין החילוני' בראשותו, שתתמודד בבחירות הקרובות לכנסת, זאת לאחר שכשל באישור התקציב הטברייני והדחתו המתקרבת. ב'ישראל ביתנו' בראשות ליברמן (כזכור 'המסית מספר 1'), מיהרו להפריח קונספירציות הקושרות את ריצת קובי בזירה הלאומית אל ראש הממשלה נתניהו, יריבם, במטרה לנגוס מהם נתח מהקולות האנטי-חרדיים. גם אם ליברמן טועה, וסביר שכך, לחרדים נותר רק לחכך את כפות ידיהם בהנאה ולקוות ששני שונאיהם יינזקו. איווט - במיעוט מצביעים, שיעברו למפלגת השנאה החדשה; קובי - בהתרסקותו הצפויה למרגלות אחוז החסימה.
4. שונאי הדת החדשים
אל המקום הרביעי ברשימה מפוקפקת זו, משתחלים בקלות כמה ראשי רשויות, שבהתנהגותם ובדבריהם יכולים להוכיח כי בשביל להילחם בכל דבר שבקדושה לא חייבים להיות ראש עיר כושל (עיין ערך רון קובי).
כרמל שאמה הכהן, לשעבר חבר כנסת בספסלים האחוריים, מטעם הליכוד, סיים לפני כשנה את תפקידו כשגריר ישראל באונסק"ו והסתער על תפקיד ראש עיריית רמת גן. לאחר שניצח בבחירות האחרונות, בתמיכה של חלק מהחרדים, גילה שאמה את פניו האמיתיות כנושא דגל המאבק האנטי-דתי.
מי שהחל בחילולי שבת רשמיים, המשיך למצעד תועבה לראשונה בתולדות רמת גן והגיע להדחה הפגנתית של בכיר דתי מהעירייה שהעז למנוע שירת נשים באירוע לדתיים, נסחף בסוף השבוע להתבטאות מזעזעת ונוטפת שנאה המגדירה את האפשרות (הדמיונית) להתחרדות העיר כלא פחות מאיום אסטרטגי.
בימים האחרונים יזם שאמה מפגש עם עסקנים דתיים בלשכת ראש העיר, בה ניסה להרגיע את הרוחות, זאת לאחר עצרת מחאה בהשתתפות אלפי תושבים דתיים ומסורתיים. מעקב אחר התנהלותו בחודשים הבאים, יוכיח האם הוא אכן ימתן את דרכיו.
אך ראש עיריית רמת גן אינו לבד. קדמו לו ראשי ערים אחרים, שעשו ככל יכולתם כדי לחלן את עירם ולהצר את צעדי החרדים. כך ראש עיריית מודיעין, בכיר הליכוד ומקורבו של נתניהו חיים ביבס, וכמובן ראש עיריית ערד ניסן בן חמו. זה האחרון הגיע לפני תקופה לסוג של הסדרה עם חסידי גור, החרדים של עירו, אך המציאות בה מאבק בציבור החרדי ובתורת ישראל מהווה מקפצה בדעת הקהל ומתכון בטוח לצבירת פופולריות, עדיין כאן - ונדמה שלמרבה הצער אינה הולכת להיעלם.
