מנחת חינוך: תעלומה היסטורית או העלמה

בשחר ימיו לא היה רבי יוסף קרוב לעולמה של החסידות, מתמיד גדול היה מעודו, ועשה לילותיו כימים, ולמד בשקידה רבה על תלמודו.

לימים אירעו אצלו כמה וכמה מקרים בהם נולדו לו ילדים ללא רוח חיים ולאחר שהמקרים חזרו ונשנו, הפצירה בו אשתו שיסע לר' מאיר מפרעמישלאן, להתברך מפיו בזרע של קיימא. בתחילה סירב, אך משלא הרפתה, הסכים לשלוח "קוויטל" על ידי שליח, תוך שהוא מצוה על השליח לבל יגלה בפני הצדיק את זהותו..

עם הזמן גברו עליו הפצרות אשתו, ורבי יוסף נסע בעצמו לפרעמישלאן. מאז, התקרב ה'מנחת חינוך' לדרך החסידות, והחל לנסוע להסתופף בצילם של צדיקי הדור, ר' נפתלי מראפשיץ , רבי שמעון מיערוסלב וכן נסע כמה פעמים לבעלזא, אל השר שלום.

הקדמה זו חשובה עד מאוד כדי לגעת בפרט היסטורי מעניין ועלום מתוך מסכת חייו של בעל המנחת חינוך.

בשנת תרכ"ט 1869 הודפסה בלעמברג מהדורה ראשונה בעילום שם, בחיי המחבר "והוא ביאור רחב על ספר החינוך, בפלפול עצום ובקיאות נפלא הפלא ופלא" וכפי שנכתב בשער: "חברו חד מגאונים המובהקים שבזמנינו הקדוש והטהור נ"י ומרוב ענותונותו העלים את שמו ד' יגן עליו... ". רק במהדורה השניה שנדפסה בלמברג כ-15 שנה לאחר פטירת המחבר, מגלה המו"ל את שמו של הרב המחבר.

ספר "מנחת חינוך", הפך עם השנים לאחד מספרי היסוד של עולם הלמדנות וההעמקה, בכל בתי המדרשות, בגליציה בפולין, בליטא ובהונגריה, ובכל תפוצות ישראל עד היום הזה.

בהקדמה לספרו כותב המחבר כך:

"וברוך ד' אשר זיכני. ומחכמתו הבינני מדי עסקי בספרו לחדש חידושים בתוה"ק חדשים לבקרים… עד שראיתי כי יעלו לחיבור שלם...ואמרתי לסדרו על סדר החינוך … ולא היה בלבי עדיין להוציאו לאור מחמת כמה טעמים אך אנ"ש אוהבי ואהובי שיחיו המה הפצירו בי ונעתרתי לדבריהם כי ראיתי שמן השמים הסכימו, כי בימים האלה נגנב מאתי קובץ גדול חידושים על התורה ועל הש"ע. ועד הנה לא הוחזר אבדתי. וע"כ נתרציתי ליתן הספר לביה"ד. יהי רצון שישא חן בעיני כל רואיו ואהיה מהמזכים את הרבים".

המנחת חינוך נעתר להדפסת ספרו כי ראה אות מן השמיים לאחר שכל שאר כתביו, לדבריו - נגנבו מאיתו.

מה היא אותה גניבה עלומה? מי זה שיחפוץ לגנוב חידושי תורה בכתב יד? והאם אכן גניבה היתה פה או משהו אחר…???

פה בדיוק נכנס ההקשר של התקרבותו לחסידות של בעל המנחת חינוך, אמנם הסיפור האמיתי נתון למחלוקת אך עיקרו הוא כזה:

גירסה אחת מספרת על גביר אחד שהיה לו ויכוח ממוני עם יהודי שנמנה על חוגי החסידות ואף היה בנש"ק ובהיות שכך התקשו למצוא בית דין שיהיה מוכן לקחת עליו את ההכרעה מחמת ייחוסו של הנתבע…

"ונסע (הגביר) להמנחת חינוך ושפך שיחו לפניו, ואמר המנ"ח - יקוב הדין את ההר! ושלח הזמנה לד"ת להצד השני.
וכאשר שמעו מזה איזה אנשים מחסידי של הני בנש"ק הנ"ל, חרה להם מאד.

והנה להגאון המנחת חינוך היה לו כתב יד פירוש על ארבע חלקי שו"ע שהיה חביב עליו מאד, והלכו הני אנשים וגנבו כתבים אלו ממנו ושרפוהו.
אין אבל לתאר ואין לשער גודל הצער שגרמו בזה להגאון המנחת חינוך, והתאבל ע"ז ימים רבים.

כששמע גיסו הדברי חיים מצאנז מזה, נסע לביתו לנחמו ובתוך השיחים שאלו האם יש לו עוד איזה כתבים, ואמר המנ"ח יש לי, אבל אינם מסודרים וכו', וביקש הד"ח להראות לו , וכשראהו הד"ח אמר "זה ספר טוב מאוד ויתקבל בעולם מאוד, ואמר לו אשאר בביתך איזה שבועות לסדרו…" (עץ חיים באבוב)

גירסה עסיסית יותר מספרת על מחלוקת חצרות חסידית שהתגלגה לפתחו של המנחת חינוך:

"שכידוע ומפורסם המחלוקת שהיתה בין הרה"ק מצאנז לבני הרה"ק מרוזין, ובאו החסידים אז לפני בעל המנחת חינוך זי"ע שידון בינותם . והוא - לא רצה להתערב בזה, שידע שלאיזה צד שיכריע, הצד השני לא ינוח ולא ישקוט . ומפני הרוגז שלא רצה לקבלם שרפו לו הכת"י, והיה שבור מאד מכך. ונגע לנפשו הדבר עד שפשוט ישב ע"ז 'שבעה' פשוטו כמשמעו .

ביושבו שבעה הגיע הרה"ק מצאנז שהיה גיסו שבן שניהם היו חתני הברוך טעם, שאל אותו הרה"ק מצאנז אם נשאר לו איזה כת"י , ענהו המנ"ח כי חיבור קטן עימו בכתובים אך לא חושב להדפיסו, ביקשו הרה"ק מצאנז שיראהו הכת"י ואחר אמר : תדפיסו ואני מבטיחך שלא יהיה בית יהודי שיחסר ספר זה . . . והיה זה הספר מנחת חינוך" (אגרא דבי הילולא פיטסבורג)

אז אמנם המנחת חינוך עצמו לא תרם בהקדמתו שום פרט שיסגיר את העובדה ההיסטורית הנכונה, אך לכל הדעות, דבר הבאתו לדפוס של הספר הכה פופולרי בהיכלי הישיבות ועל שולחנם של לומדי התורה שבעצם נהיה מנכסי הצאן ברזל של עולם התורה הלמדני, ובפרט לאחר ההוצאה יוצאת הדופן של מכון ירושלים הוא עובדה היסטורית עלומה שכנראה הוסתרה במכוון כדי לא להרבות מחלוקת בישראל.

ומי יודע אולי עובדה זו היא שהביאה לחשיפתו יוצאת הדופן של בעל המחבר ספר מנחת חינוך.