המדרשיר השבועי לפרשת "במדבר" מנסה להקביל את תחילת מסעות העם במדבר למסעותיו של האדם, האדם בכלל והאדם היוצר בפרט, בעולם.
המדבר השומם נמשל לדף לבן. המִפקד הוא החוק והסדר ולפעמים גם המתמטיקה הנדרשת ליצירה.
המדבר, ארץ הפקר לא זרועה, היא משכנו של השטן, אבל רק ממנו אפשר כנראה לקום, ללכת, לסלול אמירה ייחודית כלשהי, לעמוד אל מול כל תלאות הדרך והניסיון ולבסוף להתגבש כעם, כאדם, כאוֹמן, לנצח את השטן ולדבר את שפת הנשמה.
האדם נקרא לדגל, לנס. המדבר הופך ממדבר סיני למדבר ניסַיי, והדף הלבן נמלא לבסוף בשירה מתנוססת ברוח, פועלו וחותמו של האדם בעולם.
עובדיה חממה - מדבר ניסי
קולות: אוהב חממה, גיל עקיביוב, עובדיה ומקהלת ידידים
בְּכָל דּוֹר וָדוֹר יִרְאֶה עַצְמוֹ אָדָם
כְּמוֹ רַק בִּשְׁבִילוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם,
כְּמוֹ רַק עֲבוּרְךָ הַיָּם נִקְרַע,
כְּמוֹ רַק בִּשְׁבִילִי נִתְּנָה הַתּוֹרָה.
בְּכָל יוֹם וָיוֹם כָּל אֶחָד וְאֶחָד
נִקְרָא לַדֶּגֶל, נִמְנֶה לְמִפְקָד,
מֵכִין אֶת עַצְמוֹ לְמַסָּע בַּמִּדְבָּר,
בְּאֶרֶץ הֶפְקֵר, שָׁם הַכֹּל עוֹד אֶפְשָׁר.
מוֹצֵא אֶת עַצְמִי הוֹפֵךְ מִדְבַּר סִינַי
לִדְבַר מַלְכוּת, לִדְבַר נִסַּי,
אֶל מוּל חֲלַל הַמֹּחִין וְהַזְּמַן
וּמִדְבַר הַשְּׁמָמָה שֶׁל הַדַּף הַלָּבָן.
לְקַדֵּשׁ הֶחָדָשׁ, לְחַדֵּשׁ הַיָּשָׁן,
לְפָחוֹת לְכוֹפֵף קְצָת אֶת יַד הַשָּׂטָן,
לְדַבֵּר וּלְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל הַנֵּס,
כְּמוֹ דֶּגֶל בָּרוּחַ מֵעָלַי מִתְנוֹסֵס.
מוֹצֵא אֶת עַצְמִי הוֹפֵךְ מִדְבַּר סִינַי
לִדְבַר מַלְכוּת, לִדְבַר נִסַּי,
אֶל מוּל חֲלַל הַמֹּחִין וְהַזְּמַן
וּמִדְבַר הַשְּׁמָמָה שֶׁל הַדַּף הַלָּבָן.