אחד האתגרים החינוכיים הגדולים בדור שלנו, הוא היכולת של מחנכים ואנשים מבוגרים ללמד ולהחכים את ה"צעירים".
עד לא מזמן שימש המודל הסמכותני הוותיק, כמודל החינוכי הקלאסי. במודל זה ישנו אדם מבוגר, חכם, המחזיק את הידע ומעביר אותו לצעיר, שבתורו ניגש לשמוע את דברי החכם בהכנעה מסוימת ובהרכנת ראש.
המצב היום הוא שהמודל הזה כבר לא בהכרח עובד. מושג הסמכות עובר שחיקה כללית. כמו כן, קצב השינויים המהיר שמאפיין את העידן שלנו, ושינויים טכנולוגיים שמביאים איתם שינויים תודעתיים, יוצרים פערים גדולים מדי בין המבוגרים לצעירים, פערים שמביאים לכך שהמחנך המבוגר פעמים רבות לא מבין, וודאי לא מזוהה עם עולמו הפנימי של הצעיר המתחנך. קשה לו מאוד להבין את השפה, וממילא את האתגרים וההתמודדויות, שישנם לצעיר בן ימינו.
על הרקע הזה בולטת דמותו של הרב אליהו מאיר פיבלזון, ראש ישיבת פתחי עולם. הרב פיבלזון עוסק כבר שנים במסירת שיעורים, ובשיחות עם בחורים ואברכים צעירים. שיעוריו עוסקים בקשת רחבה מאוד של נושאים: מנושאי אמונה, דעות וחובות הלבבות, ועד נושאים יומיומיים כמו נישואין וכדו'. זה כאמור מעבר להיותו ראש ישיבת פתחי עולם, ישיבה לבעלי תשובה מיסודו של הגאון ר' משה שפירא זצ"ל.
הרב פייבלזון מתעניין בכנות גמורה, ואפילו בסקרנות, בעולמם של הצעירים, בשאלות שלהם ובהתמודדויות שלהם. בחורים או אברכים צעירים ששומעים ממנו שיעורים או משוחחים איתו שיחות נפש, חשים שהוא דובר את שפתם, שהוא מבין באמת את עולמם ושהוא חווה יחד איתם את הספקות והלבטים - זאת על אף שלרב פייבלזון ישנה משנה סדורה כמעט בכל נושא.
בחורי ישיבה ואברכים רבים שפגשו אותו או שמעו את שיעוריו, אומרים שהוא שינה את חייהם. הגותו של הרב פייבלזון מושתתת על חיבור אישי לתורה ולמצוות, ונתינת אמון באהבת ה' לברואיו. והוא מצליח לנקות לחצים, חרדות וקשיים שונים שמתלווים לא אחת לעולם הדתי.
הרב פייבלזון, שינק מתורותיהם של הגאון ר' יצחק שלמה זילברמן, הגאון ר' לייב מינצברג והגאון ר' משה שפירא, הוא תלמיד חכם עצום הבקי בנגלה ובנסתר, והוא מהווה בשורה אדירה.