אדם שאינו יהודי ניגש אל אברך חרדי שעמד והתפלל בכותל המערבי וביקש ממנו להתפלל על חבירו הכומר שיש לו כנסיה נוצרית ואין בה מספיק משתתפים והוא רוצה שיתפללו עליו שיבואו יותר אנשים לפקוד את המקום.
להפתעת האברך, המבקש מסר לו בתמורה סך חמש מאות דולר. האברך לקח את הכסף אך לא התפלל על הכנסיה הנוצרית ושיגר את המעשה אל הקובץ התורני 'וישמע משה' ושאל האם מותר לו להשתמש בכסף שקיבל מהגוי.
גדולי הפוסקים בדורינו נחלקו כיצד להכריע לאותו אברך האם מותר לו להשתמש בכסף והאם פעל כהלכה כאשר לקח את הכסף מהאדם הנוצרי.
הגאון רבי יצחק זילברשטיין הכריע כי היה אסור לאברך להסכים לקחת את הכסף כי בעצם הדבר שלקח את הכסף הוא מודה שיש להתפלל להצלחת כנסיה נוצרית והלכה למעשה הורה כי אין ראוי להנות מהכסף שהגיע לידו באיסור.
הגרמ"ש קליין והגרי"מ שטרן פסקו שאין חשש איסור בדבר, ואין לחוש לאיסור גזל עכו"ם, שהרי אפילו טעות עכו"ם מותרת, ובודאי במקרה זה שהאברך לא התחייב להתפלל אלא קיבל את הכסף בשתיקה.
הגרש"א שטרן פסק כי מותר לאברך להשתמש בכסף רק לדברים שאינם לדבר מצוה.