סיפורו של שביס.
לו יצוייר טקס, אומות העולם מדליקים משואות עבור 12 השבטים כאות הוקרה על פועלם.
כל שבט ויכולותיו, השבט הטכנולוגי, שבט הרפואה, שבט התעשיה והמסחר, שבט האומנות, שבט השפיטה וכן הלאה.
את הטקס המורכב הזה, היתה מגישה מנחה ערביה עטויה בורקה של הרמס על ראשה ומכסה את פלג גופה העליון.
כמה התלהבות והערכה היו נשות העולם שופכות על השיווין, על המקום היפה שנותנים לערביה שבאה ממרומי מצוקתה הישר להדלקת המשואה.
עכשיו דמיינו את הטקס שהיה שוב, אמנם לא כל השבטים היו בנוכחותם המלאה, אבל לקט מכובד המייצג את העם הישראלי ואת העשיה והההתקדמות ומנחה יהודיה, שומרת מצוות עטורת שביס מכובד, המכבד אותה ואת הדרך בה בחרה.
• אישה חובשת שביס - כמנחת הטקס הלאומי
• בעקבות אברג'יל: מחאת הח"כית החילונית: תחבוש כיסוי ראש
והנה, העם הישראלי הגאה, תוקף את עצמו בעצמו.
בואו נקח את הדוגמא המביכה הזו ונסתכל למחלה האוטואמונית של לעם שלנו בעיניים. האם אנחנו כגוף שתוקף את עצמו ומייצר מחלה כרונית שאיתה אנחנו נצטרך להתמודד כל חיינו, בשל העובדה שאנחנו צרי עין, מלאי שנאה לכל סממני הדת שלנו ומלקקי דתות אחרות?
או האם אנחנו כעם בוחרים לקבל באהבה ובהערכה את אלו שהולכים בדרך שלהם ומשתלבים בחברה, ברמה, בטוב ובחן רב.
הטקס השנה היה אחד המשמעותיים ביותר, עבור הישראלי המצוי, להבין בדיוק איזו מדינה הוא בוחר לחיות, האם במדינה חולה במחלה כרונית חשוכת מרפא, או במדינה שגם היהודים הטובים אלו שבחרו בדת היהודית ובסממניה יכולים להיות חלק בלתי נפרד ולתפארת מדינת ישראל.