דף כג
*ולד שמת. *מצא מין את מינו.
א. דיני ולד שמת 1. בהמה גסה ששפעה חררת דם אינה מטמאה במגע ובמשא משום ביטול ברוב, ותקבר כדי להודיע שפטורה מן הבכורה. 2. טומאת מת של עובר שמת במעים יוצאת לחוץ רק אם העגיל ראשו כפיקה, לר''מ של שתי ולר''י של ערב שהיא גדולה ולראב''צ אם נפתח עד שנראו טפיפיות, ובבהמה כפיקה של שתי.
ב. הלוקח ציר מעם הארץ משיקו במים וטהור, דממ''נ אם רובו מים מהני השקה ואם רובו ציר אינו מקבל טומאה והמים בטלים ברוב, אבל אם נתן לתוכו מעט מים או נתנו בקדירה אמרינן מצא מין את מינו וניעור. והשמועות 1. סאה תרומה טמאה שנפלה למאה חולין טהורין לר''א תירום ותרקב דתלינן שזו נפלה, והחולין לכו''ע יאכלו באופן שלא יוכשרו לקבל טומאה מכיון דחיישינן שיביאם כדי לבטל חולין טמאים ומצא מין את מינו וניעור, ודחי דהתם הטומאה מתעוררת ע''י טומאה משא''כ הכא דהוי ע''י טהרה. 2. אפר פרה אדומה שנתערב באפר מקלה הולכים אחר הרוב בכדי לטמא את הנוגע, ואמרינן דעכ''פ טומאה כמאן דאיתיה לכן מטמא במשא אף אם נתבטל. 3. לרב חסדא נבילה בטילה בשחוטה, כנ''ל. 4. בהמה גסה ששפעה חררת דם כיון שמעיקרא נראית אגב אמה צריכה ביטול ברוב ולכן אינה מטמאה, ואמרינן דהוי טומאה סרוחה לכן לא מטמאה במשא, ואתי שפיר רק לבר פדא דאמר טומאה חמורה סגי שלא ראוי לגר וקשיא לרבי יוחנן דמצריך שתיפסל מאכילת כלב.
שאלות לחזרה ושינון
דף כג
א. דיני ולד שמת (2)
ב. ציר שלקחו מעם הארץ, והשמועות במצא מין את מינו וניעור (4)
דף כד
*מרחמת באותו ואת בנו. *דבר שא"מ בתלישה.
א. בהמה שמניקה לרשב''ג הוי ראיה שזה בנה ואין חוששין שזהו בנה של אחרת ולרבנן הוי ספק מפני שמרחמת אע''פ שאינה יולדת ולכן הבא אחריו בכור מספק, ורב פסק כרשב''ג וקמ''ל דלא נחשב לפלוגתא. ובעי לגבי אותו ואת בנו האם לרשב''ג לוקה או דהוי ספק מכיון שאם כבר ילדה חיישינן שמרחמת, והשמועות 1. הלוקח בהמה מניקה מגוי לא חושש שבנה של אחרת היה, ודחי דלא קאמר הוא ואיירי רק היכא דבודאי פטורה מבכורה. 2. ראה בעדרו את המבכירות ושאינן מבכירות מניקות אין חוששין לרחומי, ודחי דבמקום דידה לא שבקה. 3. דבר בחזקתו, בעי למימר דרישא דומיא דסיפא דהוי בודאי, ודחי דכל חד כדאיתיה והושוו לענין פטור מבכורה. 4. חזיר כרוך אחר רחל לרבי יוחנן הרחל פטורה מבכורה והחזיר אסור באכילה עד יבא ויורה צדק לכם, דפשיטא ליה דהלכה כרשב''ג, ומסתפק האם לרשב''ג יולדת מרחמת אפילו שאינה מינה ואסור באכילה, או שאינה מרחמת והוי נדמה ואסור באכילה. וכן יש להסתפק לרבנן דלמא פטורה מבכורה ומודו שלא מרחמת על שאינו מינה, ועלו בתיקו.
ב. לר''י בן המשולם שרי לכתחילה לתלוש שיער לפנותו בשחיטת בכור ולראיית מקום מום וכן בשחיטה ביו''ט, ורב פסק כוותיה דשרי משום שעוקר דבר מגידולו כלאחר יד אבל דבר שאינו מתכוון אסור, וקשיא דר''י מתיר לגזוז שערות פרה ש''מ דבר שאינו מתכון שרי. ומתרצינן 1. פרה לאו בת גיזה, ודחי שנאמר עלה לא תגוז. 2. הויא קדשי בדק הבית, וקשיא דאסירי בגיזה מדרבנן. 3. למסקנא כיון דלא שכיחא, וא''א לפדותה ולגזזה כיון דדמיה יקרין, וכן לא מחללים לכתחילה על פחות משוויו. 4. ליכא גיזה בפרה והריבוי רק לגיזת זנבו של השור. 5. ר''י בן המשולם סובר דדבר שאינו מתכוון מותר ודלא כרב.
שאלות לחזרה ושינון
דף כד
א. בהמה שמניקה, המח' אי הוי ראיה לגבי בכורה, והשמועות לגבי אותו ואת בנו (4)
ב. הסתירה בקבר שאינו מתכון לגיזה (5)