הייתי שם, באושוויץ / ישראל ברגמן

הייתי שם, באוושויץ בירקנאו עם מסילות הרכבת ורחבת הסקלציות.

הייתי שם, באוושויץ ליד השלט המבטיח 'ארבייט מאכט פריי'.

הייתי שם, הייתי באוושויץ עם כרי הדשא הירוקים והאינסופיים.

הייתי שם, עם מעיל מחמם, צעיף ואפילו כובע, והיה לי קר, מאוד קר...

הייתי שם, עם סיגריות ושתיה, ובאוטובוס היו לי גם חטיפים, והייתי רעב וצמא...

הייתי שם, באוושויץ ושמעתי קולות וראיתי מראות, שמעתי את סבא ר' צבי דוב וסבתא ברגמן הי"ד מוודאים שכולם נמצאים, אוי הם צעקו איפה כל הילדים?

הייתי שם באוושויץ וראיתי את סבא ר' חיים הי"ד מחזיק צמוד את נכדיו ונכדותיו היתומים הקטנים ברדתם מהרכבת.

צעקתי להם סבא סבא, זיידע, שניהם סבים שלי, אך הם אפילו לא יודעים על כך, צעקתי שוב ושוב, קראתי בשמותם של בני דודיי שלא הכרתי וקול דמי אחיי קרא אליי מן האדמה, אדמתה של אוושויץ, של חלמנו וטרבלינקה, של מיידאנק ושאר המחנות.

יש לי קרובי משפחה מפוזרים שם בכל המרחבים הירוקים, חלקם בנהרות הכחולים, וחלקם בצידי הדרכים היפייפיות, יפה היא אירופה מדושנת באפר ודם, הירוק שגדל מן האדום אירופה ששאגה בשמחה הלעיטני נא מן האדום האדום הזה והאדום הזה היה הדם של משפחתי ואחיי ושל העם היהודי.

יפה היא פולין, יפים עריה ונהרותיה, יפים בנייניה ורחובותיה, יפים נופיה ועתיקותיה, אך ארורה הארץ הזו מאוד מאוד, ספוגים עריה ונהרותיה, בנייניה ורחובותיה, נופיה ועתיקותיה, בדם ילדים וילדות, זקנים, וזקנות, נשים וגברים, יהודים ויהודיות, ארץ אל תכסי דמם!.

אוי פולין פולין, הקיאי נא מידי פעם מעט עצמות מנהרותייך, את זכרם האבוד של אותם אלו שגם לקבר לא זכו, שהיו כדומן על פני האדמה ואפרם נשלח על פני המים.

עלי נא מעט מזכרם והטיחי בפני האנושות כולה, בפני התיירים המתיירים אותך.

ארורה היית וארורה תשארי, נופייך ועתיקותייך מדברים בך סרה, מספרים את בושתך ומגלים את ערוותך, ברחובותייך שנהרות דם זרמו בהם כך העידו בך, בשדותייך ובאסמייך שם נשרפו יהודייך חיים על ידי תושבייך.

לעולם לא אבקר בך כאוהב, רק כשונא!

פולין היפה אני אותך מכיר וזוכר, יותר מידי מכיר ויותר מידי זוכר, זוכר שלעולם לא אוהב אותך ולא אהנה ממך, זוכר שאינך מקום לתיור והנאה אלא לזכרון, כאב ושנאה.

היי ארורה ארץ ארורה, את ואחיותייך!

הכותב הינו מנכ"ל ובעלים של היפר הפקות קולנוע