חסידיו ההמומים של האדמו"ר מקאליב זצוק"ל, שנפטר היום (ראשון), מספידים את רבם, בשיחה עם 'כיכר השבת'.
"הרב'ה היה לומד בקביעות ב'חברותא', מדי יום בעשרות השנים האחרונות, בשעה 17:00", פותח ישראל מאיר, אחד מהחסידים, את דבריו, "וכאשר הגיעה שעה זו, הוא היה עוזב את כל עיסוקיו, ובידו ממש היה מוציא, בחביבות כמובן, את מי ששהה בחדרו באותו הזמן".
ישראל מאיר ממשיך ומתאר, כי "לא אחת, אנשים רמי דרג, שהגיעו להיוועץ במיוחד עם הרב'ה, נאלצו להמתין במשך כשעתיים, עד אחרי שהוא סיים את לימודו".
הרב אייזיק קוט, חסיד נוסף, מספר על כך שאמו נכנסה לפני עשרות שנים לבקש ברכה מהאדמו"ר, שם סיפרה לו לצערה על כך שהרופאים הודיעו לה שלא תוכל להביא ילדים לעולם.
"כשהוא שמע את המלים האלו, הוא פנה אליה ואמר בהתרגשות: 'אני מוכן להתחייב שהכול יהיה בסדר, ושבעזרת השם יתברך כן יהיו לך ילדים משלך'. לאחר כשנתיים", ממשיך בנה, "זכתה האם לחבוק אותי".
עוד מספר חסידו ומקורבו: "הרב'ה זצ"ל היה נוהג בעצמו לחתום, מדי חודש על כ-400 צ'קים של אברכי ה'כולל' שהקים, אותם אהב וחיבב במיוחד, והתמסר לכל צרכיהם".
"למרות גילו המופלג, באמצע העשור העשירי לחייו, הוא לא היה מוכן לוותר על מעשה זה - עד ממש לאחרונה".
חסיד אחר מגלה על בקיאותו של האדמו"ר זצ"ל בתורה: "הוא היה נוהג לומר 'תורה טיש' במהלך עריכת ה'טישים' שלו, במשך כ-40 דקות, בהן היה מציין את שמותיהם של כ-20 ספרי חסידות ו'מראי מקומות' שונים".
כשישב 'שבעה' על רעייתו הרבנית ע"ה, הגיע לנחמו כ"ק האדמו"ר מגור. "ראינו אז את האדמו"ר מבקש בדמעות שליש ברכה מהאדמו"ר מגור: 'שהרב'ה יברך אותי שאוכל להנהיג הלאה את אברכי הכוללים והחסידים לאורך ימים ושנים', הוא התחנן", מתאר אחד מחסידיו בקול בוכים.
ענין נוסף שבלט אצל האדמו"ר מקאליב זצ"ל, הוא הקפדתו על תושבי חו"ל שמשקיעים בקניית דירות להשקעה בעיר ירושלים, מה שגרם לדבריו לכך שבני ירושלים הוותיקים אינם יכולים להישאר לגור בעיר הקודש.
"בכלל, כל הנושא של מצוקת הדיור בציבור החרדי, בער בעצמותיו", מספר מקורבו בשיחה ל'כיכר השבת'. "הרב'ה היה מעלה את הענין הזה בשיחות רבות עם נציגים ועסקנים, חרדים ושאינם חרדים".
בשנת תשס"ב, כשעלה הרבי להתגורר בירושלים, שמח בכך מאוד, עד כדי שאת כל פעילותו היה נוהג לבצע רק בעיר ירושלים, והיה ממעט לצאת ממנה גם לאירועים אליהם הוזמן במיוחד.
חסידיו מציינים בכאב את העובדה שהאדמו"ר זצ"ל היה בעל קול ערב, וככזה ניגש בעצמו לכל התפילות בימים הנוראים.
"נשארנו ללא מנהיג, מי יעלה את התפילות שלנו לכיסא הכבוד; מי יתמסר אלינו ככה באופן אישי, בדאגה, במסירות נפש", מסיימים החסידים האבלים, בקול שבור, בעודם ממאנים לעכל את פטירת רבם הנערץ, זכר צדיק לברכה.
