עוד בזמן שבני גנץ נשא את "נאום הניצחון", נתניהו כבר היה עסוק בטלפונים לסגור עסקה עם השותפות הקואליציוניות הטבעיות. גנץ היה עסוק בלדבר על ניצחון, וביבי בישל את הניצחון בפועל. אבל כעת, תיכף, מיד אחרי ההמלצות לנשיא, נגיע לשלב המשא ומתן הקואליציוני. שם כל מפלגה תנסה למקסם את כוחה והשפעתה ולהשיג התחייבויות שנוחות לבוחריה. זה שלב שעבור המפלגות החרדיות הוא רגיש עד מאד.
צרכי עמך מרובים, ויש למפלגות החרדיות הרבה דרישות שציבור הבוחרים שלהן מצפים מהן להשיג. מאידך גיסא, הצלחה גדולה מידי לדרישות של המפלגת החרדיות זוכה לביקורת קטלנית בתקשורת הכללית. שוב החרדים דואגים רק לעצמם, ולא איכפת להם משאר אזרחי המדינה. "החרדים סוחטים את המדינה" ו"חיים על חשבון אחרים". אף הישג קואליציוני אסור שיבוא במחיר חילול שם שמים. וכותרות מכפישות כבר עלו השבוע על החרדים ודרישותיהם.
בשלב רגיש זה, כדאי לנסות אסטרטגיה אחרת לחלוטין. לא, זו לא טקטיקה של משא ומתן, זה לא הצעה לשינוי קוסמטי שרק יראה יפה, אלא שינוי אסטרטגי של נקודת המבט במשא ומתן, שינוי מהותי ממה שנעשה עד היום. במשא ומתן לממשלה הקרובה, לא להעלות דרישות לפריוילגיות מגזריות, אלא להעלות דרישות שיועילו לכלל הציבור, ובכלל זה גם המגזר החרדי. ויש כמה נושאים שהם רלוונטיים עד מאד לכולם.
מצוקת הדיור, זו לא בעיה של המגזר החרדי, זו בעיה כלל ארצית אשר גם המגזר החרדי חש אותה היטב. במשא ומתן הקואליציוני חשוב שהמפלגות החרדיות לא תדרושנה "פתרון למגזר החרדי" אלא פתרון למצוקת הדיור בארץ. הכלים הנחוצים כדי להביא לפתרון רוחבי הוא הגדלה משמעותית של היצע הקרקעות לבניה, ולא הגרלות או תכניות למשתכן שעולות הון אך מספקות מוצר ירוד עד מאד לציבור. כדי להגדיל את היצע הקרקעות, צריך לפשט את הליך התכנון והרישוי, אשר בארץ הוא ארוך ומסורבל בצורה בלתי רגילה, בהשוואה למדינות המערביות (וגם בהשוואה למדינות מפגרות). הסירבול הזה יוצר מחסור, והמחסור יוצר עליית מחירים. ככל שהרישוי והתכנון יהיו פשוטים יותר, כך מהר יותר קרקעות יצאו לשוק, והיצא גדול מתורגם לירידת מחיר. זה טוב לחרדים, זה טוב לכולם. זו צריכה להיות הדרישה במשא ומתן.
תעסוקה ולא קצבאות, במגזר החרדי יש מצוקה בתעסוקה, יש היצע משרות מוגבל והשכר נמוך בהשוואה לממוצע הארצי. יש מוסכמה ציבורית רחבה בכל הקשור לסיוע לתעסוקה במגזר החרדי, אפשר להגדיר דרישה זו כ-על מגזרית. בפועל, בכל משק בית חרדי לפחות אחד מבני הזוג עובד, ועלייה בשכר תסייע למשק הבית לא פחות מקצבאות. כדי שתהיה עלייה בשכר, צריך שיהיו יותר הזדמנויות, ועבור זה צריך להסיר חסמים ביורוקרטיים, כמו למשל להכיר בתארים האקוויוולנטיים שיש לבוגרות הסמינרים, מה שיאפשר להן יותר הזדמנויות תעסוקה, ואז תהיה בין המעסיקים תחרות על העובד/ת החרדי/ת, ותחרות שכזו משמעה עלייה בשכר. זו דרישה קואליציונית שקל מאד יהיה למכור אותה. העיתונות תהיה אוהדת לה, לפחות ברובה.
יוקר המחיה, בעיה זו נוגעת לא רק לחרדים, אלא לכלל הציבור. מטבע הדברים, השכבות החלשות נפגעות יותר מיוקר המחייה. יוקר המחייה איננו גזירת גורל, אלא הוא תוצאה של מדיניות פרוטקציוניסטית שבאה "להגן על תעשייה ישראלית". למשל החלב בישראל מחירו כפול מהממוצע במדינות אירופה, אבל אי אפשר לייבא חלב זול משם בגלל שיש מכס גבוה מאד אשר הופך את הייבוא להפסדי. הצרכן בישראל משלם כפול, וכך גם הוא משלם על הפירות והירקות, ועל דגים, ועל בשר, ועל מוצרים רבים אשר יש עליהם מכס גבוה. מדיניות שכזו איננה מועילה לכלכלת ישראל, והיא פוגעת באזרחי ישראל, חרדים ולא חרדים כאחד. כדי להוזיל את יוקר המחיה, צריך לפתוח את השוק לתחרות, שכל יצרן וכל יבואן יוכלו לייצר ולייבא בחופשיות, ולמכור במחיר הנמוך ביותר שהם יכולים. שוק תחרותי הוא טוב לצרכן, וירידה ביוקר המחייה היא שוות ערך לעלייה בשכר. כוח הקניה של האזרח עולה, ועבור אותו שכר הוא יכול לרכוש יותר מוצרים, ולחיות ברווחה גדולה יותר. זה חשוב במיוחד לחלשים. זו דרישה קואליציונית שהיא פרו כלכלה, פרו אזרחי ישראל, ופרו המגזר החרדי.
ריסון האקטיביזם השיפוטי, אקטיביזם זה הינו רעה חולה למשילות, ותוקע הרבה מאד תהליכים. שלא לדבר על הליכי חקיקה, כמו למשל חוק הגיוס, אשר בג"צ התערב ופסל אותן. האקטיביזם השיפוטי פוגע אפילו במהלכים צבאיים, ופוגע בהליכים מדיניים והחלטות שונות בכל הקשור ליהודה ושומרון. אמנם רוב התקשורת מגבה את בג"צ, זו הרי עמדת הכוח המשמעותית שנשארה בידי השמאל, אך דרישה להגביל את הכוח המופרז שהרשות השופטת נטלה לעצמה, זו דרישה ראויה אשר רוב העם מזדהה עמה. את זה צריכות המפלגות החרדיות לדרוש, ובכך לשרת את כלל הציבור, ובכלל זה גם את המגזר החרדי.
העלאת שכר חיילים צה"ל – אין הרבה חיילים חרדים, אך חשוב שהחרדים ידאגו לחיילים. כיום, חיילים מקבלים הכנסה זעומה, שהיא יותר סוג של דמי כיס. אין זה מצב ראוי, חשוב שהחיילים יכובדו על שירותם. ככל שהשירות יהיה מתגמל יותר, כך גם הכעס כלפי אלו שלא מתגייסים יהיו קטן. פשוט, מי שמשרת בצה"ל מקבל שכר, ומי שלא משרת לא מקבל. בדיוק כמו כבאים, שוטרים, ובעלי מקצועות אחרים בשירות הממשלה.
דרישות אלה ישנו את התדמית החרדית, אלה דרישות שבעיני כולם הן פטריוטיות ואינן מגזריות. במימוש דרישות אלה, המפלגות החרדיות משרתות גם את כלל הציבור וגם את המגזר החרדי. שינוי תפיסה במשא ומתן הקואליציוני יכול להביא לקידוש שם שמים, ואף לתמיכה מבחוץ במפלגות החרדיות. אז אולי כדאי לנסות?