קופירייטר מקצועי הגיע לראיון בחברת דיגיטל, כדי להתקבל למשרה שהתפנתה בחברה. מנהל השיווק בחברה שראיין אותו, התעניין "כבדרך אגב" לגילו, מאז חש המועמד לא בנוח, והרגיש שבגלל השאלה הראיון נכשל. אותו מועמד לא התקבל לעבודה, והוא הגיש תביעה לבית המשפט, השופט פסק לטובת המועמד 5,000 שקל.
התובע, הוא איש קופירייטר בן 44, הגיע לראיון עבודה באחת מחברות הדיגיטל במהלך הראיון שלו שאל אותו מנהל השיווק כמה פעמים, "בן כמה אתה", לאחר שהוא ענה כי הוא בן 44, המנהל עשה עצמו מופתע ואמר כי הוא לא נראה כפי גילו. את התובע זה לא שכנע, והוא הבין כי את החברה לא מעניין רק כישוריו אלא גם את הגיל שלו. ומאז הוא התחיל לתפקד גרוע בראיון.
החברה טענה להגנתה באמצעות עו"ד רונית לוי: "השיחה הייתה קולחת, והיה אווירה נעימה ונינוחה בחדר, ולאור האווירה הידידותית המראיין שאל אותו בצורה חברית בן כמה הוא, ואף החמיא לא על המראה הצעיר שלו, ולא היה כל השפעה על הליך קבלתו לחברה".
שופט בית הדין לעבודה יצחק לובצקי לא השתכנע מטענות החברה וטען כי לפי סעיף 2 בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, חל איסור על מעסיק לערוך הפליה בין עובדיו או דורשי עבודה מחמת עילות מסוימות, ובכלל זאת גילם. וממילא עניין הגיל כלל לא רלוונטי לתהליך הקבלה לעבודה.
בהתאם לכך הנטל הראשוני להוכיח הפליה חל על העובד, אך במקרה והעובד הביא ראיה להפליה, הנטל עובר לכתפי המעסיק, ועליו חובת ההוכחה כי הוא פעל לפי החוק.
מכיוון, שבמקרה דנן, שאלת הגיל עלתה במהלך הראיון, מוטל על המעסיק להוכיח כי לא קיבל את העובד רק מחמת גילו. והוא לא יוכל לתרץ כי שאל רק בגלל סקרנותו הטבעית.
לכן, למרות שלא מדובר ב"הפליה מכוונת", העובדה כי שאלת הגיל עלתה במהלך הפגישה תזכה את התובע בסכום של 5,000 שקל, מבלי שהוא יצטרך להוכיח נזק.