מתי סעודת פורים בער"ש? הראשל"צ מסביר

שאלה: פורים שחל ביום שישי, ערב שבת קודש, כמו בשנה זו שיום ט"ו אדר - 'שושן פורים' חל ביום שישי, מתי יש לאכול סעודת פורים, שהמצוה לעשותה ביום. מאידך, צריך ליכנס לשבת כשיש לו תיאבון ולא כשהוא שבע. מתי הוא הזמן הנכון?

סעודת פורים הנמשכת לשבת

תשובה: המגן אברהם (סימן תרצ"ה סק"ט) הביא בשם המרדכי שהאוכל סעודת פורים בערב שבת, משהגיע זמן תפילת ערבית, מתפלל ו"פורס מפה ומקדש", דהיינו שמשעה שהחשיך וקדש היום אסור להמשיך לאכול לפני שיקדש על היין, ואמנם אין צריך להפסיק לגמרי את הסעודה בעקירת השולחן ובברכת המזון ולהתחיל ממש בסעודה חדשה לשם סעודת שבת.

אבל מכל מקום פורס מפה על האוכל שלפניו על השולחן, והוא היכר לכך שהמשך הסעודה מכאן ואילך נעשה לשם שבת, ומקדש על היין ולאחר מכן ממשיך בסעודתו. [ובברכת המזון אומר 'ועל הנסים', אף שהוא כבר שבת, כיון שהתחיל לאכול לפני כן, וכן פסק בשו"ע (סי' תרצ"ה ס"ג, סי' קפח ס"י, סי' רעא ס"ו)].

וכן כתב בספר נהר מצרים, שמנהג זה יפה ונעים ודרך היותר ישרה, לעשות הסעודה אחר מנחה, ובאמצע הסעודה פורס מפה ומקדש, וחוזר ואוכל סעודת שבת. וכן כתב המהריק"ש (-רבי יעקב קאסטרו) בהגהותיו (סי' תרצ"ה).

להקדים הסעודה מפני כבוד השבת

אולם הרמ"א (סי' תרצ"ה סעיף ב) כתב שכאשר חל פורים ביום שישי, יעשו הסעודה בשחרית, דהיינו קודם חצות היום, משום כבוד שבת. ובשו"ת מהרי"ל )סי' נו( כתב שכאשר חל פורים בערב שבת, צריך להתחיל הסעודה קודם שעה עשירית, בשעות זמניות של היום, (דהיינו שמחשבים מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ומחלקים ל-12 חלקים, וכל חלק היא שעה זמנית), ויאכל קודם שעה עשירית זו, כדי שיוכל להיכנס לשבת כשיש לו תיאבון.

גם מרן החיד"א בספרו יוסף אומץ (סי' תתש"ד) כתב שכאשר חל פורים בערב שבת, אם יעשה את עיקר סעודת היום אחר חצות, הריהו פוגם בזה כבוד השבת שהוא דאורייתא, וסעודת פורים אינה אלא מדברי קבלה, ואמנם דברי קבלה כדברי תורה דמו, מכל מקום עדיין אין דינם ממש כדאורייתא, אלא יש לכך דין של דברי סופרים, והאיך יאכל סעודת פורים וידחה סעודת שבת שהיא דאורייתא.

ולכן כתב שהטוב בעיניו שיקדים לעשות עיקר הסעודה בבוקר השכם, שגם בכל השנים הרי ראוי לנהוג כך, רק שהמנהג אינו כן, לכן לכל הפחות בערב שבת אל יעשה עיקר הסעודה בסוף היום. וצריך החכם להיות עיניו בראשו לדקדק שלא ישתכר לגמרי, וימלא בטנו יותר מדי, רק יבסם עצמו בבוקר, ויראה שיתן חלק גם לסעודת שבת. וכן כתב נכדו בספר נוהג כצאן יוסף (ערך פורים, סעיף יד).

וכן המנהג בירושלים שכאשר חל ט"ו אדר 'שושן פורים' בערב שבת, עושים הסעודה מיד בבוקר. ואם אפשר יקיים את מצוות היום, משלוח מנות ומתנות לאביונים, קודם תחילת הסעודה, ואם לאו, יקיימם לאחריה.

עיקר הדין

ולמעשה: אם לא עשה סעודה בבוקר מוקדם, כגון שהיו אצלו אנשים ועיכבוהו, מעיקר הדין מותר לעשות הסעודה אחר חצות היום, דלא גרע משאר סעודות מצוה, כגון סעודת ברית, פדיון הבן וכיו"ב, שמותר לעשות ביום שישי אחר חצות, אך לכתחילה נכון יותר להקדים לעשות עיקר הסעודה בבוקר השכם.