זה היה כל כך צפוי, אז תיראו מופתעים – בג"צ קובע שהוא הדמוקרטיה, והעם צריך להחליט רק מה שיתיר לו בג"צ.
בית המשפט העליון פסק ברוב קולות, ונגד דעת מיעוט של השופט סולברג, כי ד"ר מיכאל בן ארי מנוע מלהתמודד לכנסת בבחירות הקרובות. כמו כן, קבע בג"צ בדעת רוב, ונגד דעתו של השופט מינץ, כי עופר כסיף, השולל את זהותה היהודית של המדינה, יכול להתמודד בבחירות לכנסת הקרובה. קיצוני ימני בחוץ, קיצוני שמאלני אנטי יהודי – בפנים. מתאמצים להיראות מופתעים.
ראשית, פסילה של מפלגות קיצון היא רעיון שהוא לא רק בעייתי עד מאד מבחינה דמוקרטית, אלא שזו גם פרקטיקה מטומטמת שמשרתת בדיוק את מה שהיא באה לנסות למנוע. דעות קיצוניות לא נעלמות אם לא נאפשר להן ביטוי בזירה הפרלמנטרית, הפוך גוטה – הן ימשיכו להתקיים ויקצינו יותר ויותר בהיעדר אפשרות ביטוי.
דווקא מתן ביטוי לדעות והאפשרות שלהן להיבחן רעיונית אל מול רעיונות נגדיים, שזה הגורם המרסן הטוב ביותר שיש. אם הדעה היא הטיפשית, אז דווקא מתן האפשרות החופשית לאומרה זה מה שיביא להורדת האטרקטיביות בה, כאשר האזרחים יחזו במו עיניהם כי הדעה איננה משתווה להנגדתה.
ברעיון גרוע נלחמים באמצעות העלאת רעיונות טובים יותר, לא באמצעות השתקה. השתקה איננה הפרכה, השתקה היא השארת הרעיון על עומדו, תוך פרקטיקה שרירותית למנוע ממנו להיחשף. השתקה משמעה שאין רעיון נגדי ראוי שיכול להתעמת ולגבור על הרעיון, מה שהופך את הרעיון הגרוע לאטרקטיבי הרבה יותר לאלו שתמכו בו, כמו גם לאלו שלא תמכו בו ונוכחו שהוא כנראה רעיון מנצח. עובדה, אין לו תשובה.
לא זו אף זו, ההשתקה זה בדיוק מה שיגרום לאנשים קיצוניים לעשות מעשים קיצוניים ונואשים, רק כדי לגרום לקולם להישמע. אם הרעיון המושתק היה גרוע, ההשתקה היא זו שתעשה אותו לחריף יותר וגרוע יותר, ואת תומכיו לפאנטיים יותר ומזיקים יותר.
בנוסף, אם השתקה היא כלי לגיטימי נגד דעות קיצוניות, אז נגיע מהר מאד למדרון חלקלק עד מאד, בו כל מפלגה תנסה להגדיר את היריב הפוליטי שלה בתור "קיצוני" שאיננו ראוי לזכות ביטוי ולאפשרות להתמודד בצורה דמוקרטית. וכך, אם בתחילה נפסול רק את הקיצון, מהר מאד הדיון הפוליטי כולו יהפוך לדיון פסילות – מי בכלל יכול להביע את דעתו. וזה דיון שכדאי שלא נגיע אליו.
ראוי היה שגם וועדת הבחירות וגם בג"צ יאפשרו לכולם להתמודד, והציבור יבחר בצורה דמוקרטית במפלגות ובדעות שהוא חושב לנכון. הקיצון היה צריך להתמודד עם ההיגיון, והמרכז היה צריך להראות שהקיצון שוגה. אך דווקא רעיונות גרועים של צינזור הדמוקרטיה תפסו נחלה, ובג"צ הגדיל לעשות וביצע זאת בגולמניות קיצונית ובלתי הוגנת.
דעת המיעוט שהציגו השופטים שאינם שמאלנים בפסיקה מציגה את ההיגיון – הדין השווה שצריך להביא לקיצוניים משני הצדדים. אם אלה הפרו חוק, אז הקיצון הנגדי הפר החוק באותה המידה. ואם לא הייתה הפרה, אז את שני הצדדים צריך להכשיר. אולי לא מושלם, אך הוגן.
אך מה שקבעה דעת הרוב פשוט הופכת את היוצרות, השוללים את זהותה היהודית של המדינה (בניגוד מפורש לחוק), כשרים להתמודד, וד"ר מיכאל בן-ארי, שכבר היה גם היה בכנסת ואף נזק לא קרה מכך, הוא פסול. דומה, כי הצדק הבג"צי הנשגב ויודע כל אף פעם לא היה חד צדדי כל כך.
אלו לא שופטים שיושבים בירושלים, אלה פוליטיקאים שמנחילים את תפיסת עולמם באמצעות כס המשפט. בג"צ הוא המשך הפוליטיקה באמצעים משפטיים, תפיסת "האדם הנאור" שמונחלת תוך עקיפת הפרלמנט הנבחר. בפוליטיקה הזו יש רוב מוחץ למיעוט הקיצוני השמאלי, אשר דואג למנות את אנשי שלומו גם לרשות המחוקקת ולשלול ממתנגדיו אפשרות ביטוי. הפסיקו להיראות מופתעים, ותיראו נחושים. נחושים לפרק את המהפכה השיפוטית של האקטיביזם השיפוטי.