דף צד
*שליחה ומכירת בשר איסור. *הטעיית חבירו.
א. דיני שליחת בשר ומכירת בשר שיש בו איסור 1. מותר לישראל לשלוח לישראל או לגוי ירך שלימה שיש בתוכה גיד הנשה כיון שמקומה ניכר אבל ירך חתוכה אסור עד שינקר את הגיד, ובגוי איירי במקום שכאשר יש נבילה מכריזין והא דלא חיישינן שהגוי יחתוך כיון דניכר, או במקום שלא מכריזין וגזירה שמא ימכרנו לו בפני ישראל אחר שיבא לקנות ממנו, או משום גניבת דעתו של הגוי. 2. בברייתא אמרינן דבגוי אף בחתוכה א"צ ליטול, וכן דאין מוכרין נבילות לגויים בסתם מפני שמטעהו ושמא ימכור לישראל אחר, וכן אין לשלוח גוי לקנות בשר כיון שיגזול מהמוכר ושמא יביא לו נבילות. ומוקמינן רישא וסיפא במקום שאין מכריזין ומציעתא במקום שמכריזין, כולה במקום שמכריזין ורישא וסיפא כשהכריזו, או כולה במקום שלא מכריזין ומציעתא גזירה שמא ימכרנה בפני ישראל. 3. טבח אמר לחבירו שהבשר שמכר לגוי היה טריפה, ורבי קאמר דאין לאסור, לל"ק מפני שהטבח עשה שלא כהוגן ובעלמא בשר הנמצא ביד גוי מותר, ולל"ב נתכון לצערו והוי שקר ובלאו הכי אסרינן בשר שהיה ביד גוי כיון דאתחזק איסורא.
ב. אסור להטעות את חבירו ואפילו גוי, אבל אם הוא מטעה את עצמו שרי. והמקרים 1. אסור לתת לגוי בשר טרף והגוי חושב שזה כשר כיון שגונב דעתו של הגוי. 2. שמואל עבר בספינה ושמשו פייס את הבעלים וגנב דעתו בכך שנתן לו טריפה או יין מזוג במקום חי. 3. אסור להפציר בחבירו שיסעד אצלו כאשר יודע שאינו סועד, ולא ירבה בתקרובת שיודע שאינו מקבל, ולא יפתח לכבודו חבית שצריך לפתחה עבור חנווני, ולא יאמר לו סוך שמן מפך ריקן, ושרי בשביל כבודו או שמודיע לו. 4. אין ללכת לבית האבל עם כלי חסר, ולא ימלאנו מים מפני שמטעהו. 5. אין למכור סנדל של בהמה שמתה לחבירו שחושב שזה של חיה שחוטה, כיון שמתעהו וכן דאיכא סכנתא. 6. לא ישגר לחבירו חבית יין ושמן צף על פיה, שהיה אחד שזמן עליה אורחים ומצא שהוא של יין וחנק את עצמו, וכן האורחים אינם רשאין לתת לילדי בעה"ב ממה שלפניהם בלא רשותו משום מעשה שהיה בשני בצורת. 7. ההכרזה שנפל בשר לגויים בזמן שנטרף שרי כיון שהם מטעים את עצמם, כמו שרבנן הלכו בדרך וראו את מר זוטרא וסבר שיצאו לקראתו ואמרו שא"צ לומר שלא באו עבורו.
שאלות לחזרה ושינון
א. דיני שליחת ומכירת בשר שיש בו איסור (3)
ב. המקרים שאסור להטעות את רעהו והיכן מותר (7)
דף צה
*בשר שנתעלם מהעין. *דיני סימנים. *ר"י בגיד שמאל.
א. רב אוסר לאכול בשר שנתעלם מן העין, והשמועות 1. מקולין וטבחי ישראל בשר הנמצא ביד גוי שרי, ודחי דדין נמצא שאני מבשר שנלקח ונתעלם. 2. תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת בשר נבילה ולקח מאחת מהן ספיקו אסור ובנמצא הלך אחר הרוב, ה"נ בנמצא ביד גוי. 3. מצא בשר בעיר שגרים גויים וישראל, בבשר חי הולכים אחרי רוב הטבחים ובבשר מבושל אחרי רוב אוכלי בשר, ותירץ כנ"ל ובעומד ורואהו משעה שנפל. 4. בשר שנמצא בערי א"י איברים נבילות וחתיכות מותרות, וא"א לומר בעומד ורואהו דא"כ אף איברים מותרין, ותירץ דלרב מותרות משום נבילה וללוי אף מותרות באכילה. 5. דברי רב נאמרו לגבי ראש בהמה שנפל למים ומצא שנים, וקאסר רב לתרוייהו כיון שאיסורא שכיח טפי, ומוקמינן דלמא אסר דווקא התם כיון שהיה נמל של גויים. 6. רב אכל בשר רק אם לא נתעלם מן העין משעת שחיטה, או צריר וחתום, או ע"י סימן בחיתוכו. 7. רב הלך לחתנו וראה מברא באה לקראתו ואמר שזה סימן טוב וכשהגיע ראה שיש חיה ולא גרע ממנה את עינו, ולא אכל מהבשר להו"א בגלל הניחוש או שנתעלם ולמסקנא כיון שלא נהנה מסעודת הרשות. ולגבי ניחוש אמרינן שרב בדק במברא שמואל בספר ורבי יוחנן בינוקא, שרי כאשר לא סומך עליו לגמרי, דבית תינוק ואשה יש בזה סימן באתחזק שלש פעמים.
ב. השמועות בדיני סימנים 1. נתן בשר בחרוזין הוי סימן, ולל"ב ברש"י קאמר דאינו סימן. 2. בערב יו"כ עורבים השליכו כבד וכוליא, ור"כ התיר באכילה כיון דאז שכיחא התירא טפי. 3. כשאין סימן ואיכא טביעות עין שרי, ומייתי דאשכחן דטביעות עין עדיפה על סימנים לגבי: השבת אבידה, אשתו מותרת בסומא ובלילה ע"י טביעות עינא דקלא, נאמנות להרוג ע"פ עדים, ובמחפש אדם.
ג. דעת ר"י בגיד הנשה שא"צ חטיטה אפילו מדרבנן, נוהג רק בירך של ימין, וחייב רק אם יש בו כזית. ופלוגתייהו 1. אשר על כף הירך, לר"י לומר דרק מה שעל הכף אסור. 2. לשון אכילה, לר"י לומר דבעינן כזית, ולחכמים חייב אף על פחות מכזית כיו דהוי בריה, ולשון אכילה אתיא דחייב על חלק מגיד גדול. 3. אשר על כף הירך, לר"י דחייב על כזית מגיד גדול, ולרבנן אתיא לאסור את הגיד הפנימי שמתפשט בכל הירך, ולר"י חייב על כל הירך. 4. כף למעט עוף שאין לו כף, דכתיב פעמים כף.
שאלות לחזרה ושינון
דף צה
א. השמועות בבשר שנתעלם מן העין (7)
ב. דיני סימנים והשמועות (3)
ג. דעת ר"י בירך של ימין, ובמאי פליגי (4)