רפי, הוא בערך בן גילי, עובד למחייתו. אנחנו נפגשים קבוע בדף היומי בערב, כששנינו עייפים אחרי עוד יום עבודה עמוס. הפעם, פגשתי אותו פתאום בבוקר, ליד המקרר של החלב. זה היה ביום שאחרי כינוס 'מועצת גדולי התורה' של 'דגל התורה' בבני ברק.
בעודי בוחן את התאריך האחרון של החלב, הוא שואל אותי בציניות ניכרת: "נו, התרגשת אתמול מההכרזה של רובינשטיין?!", הסתכלתי עליו בעיניי עגל: "מה יש להתרגש? אותו דבר...".
הוא עונה לי בכעס: "מה פתאום אותו דבר? אתה הרי יודע היסטוריה...". "נו?", אני שואל, "אתה זוכר את ההתחלה לפני 30 ומשהו שנה?", אני ממשיך להקשות, "לא שמת לב שגפני שכח משהו?".
"לא", הוא משיב, והתחלתי להיזכר באותם ימים שנקראתי לביתו של הסבא כפי שכינו את מרן הרב שך זצ"ל במערכת של יתד, ושם הוא ביקש ממני שאני יצטרף לצוות העריכה של יתד נאמן וממילא את יום הקמה של דגל התורה אני זוכר היטב.
חברי לא נתן הרבה זמן להתענג על אותם ימים יפים, ובלחש אני מספר לו שבאותו כנס עמד שם גפני והכריז שאנחנו מקימים את מפלגת 'דגל התורה' לאברכים בני התורה "ולעם היושב בשדה" בערי הפריפריה.
"אתמול רובינשטיין הכריז שהמוצעת מחזקת את כולם ופונה לכולם, אבל קבוצה אחת שאני נמנה בתוכה והיא לא קטנה הם שכחו, וחבל...", אמרתי, "תחשוב רגע איך זה היה נראה לו רובינשטיין היה אומר כך: 'מועצת גדולי התורה מחזקת את העם היושב בשדה בני התורה העמלים לפרנסתם וקוראת להם לעזור בכל מעודם למען דגל התורה ומבקשת שכל אחד יביא עוד חבר אחד לפחות ממקום עבודתו שיצביע למען דגל התורה ובזה יראה ברכה והצלחה בכל מעשה ידיו', מה אתה חושב, פינדרוס היה נכנס?".
ואז בקול צעקה שכמעט כל המכולת שמעו: "אוחנה היה בפנים...". אוקיי, אוקיי, הבנתי, אין צורך לצעוק... מה אוחנה עשה לך?
האמת, אני לא מכיר אותו בכלל. בהתחלה אפילו חשבתי שזה אפילו לא מישהו אמיתי אלא רק שם בעלמא, אבל אז נעזרתי בחבר צפוני והוא סיפר לי שאוחנה הזה הוא ממש גפני של הצפון... לא שגפני זה דוגמא להצלחה גדולה...האבל גפני בהחלט איש עשייה מהדרגה הראשונה, וכרגע טבריה צריכה חיזוק אז זה בהחלט יפה.
יתירה מכך, נכון שהוא לא יכנס, אבל אפילו כקישוט, הוא קישוט מכובד. סוג של קישוט של וקסברג בסוכות, מהביוקר. ודרך אגב, הוא ממשיך להתנגן בניגון הישיבתי המוכר, ואני כבר מוכן לצעקה הבאה... "בזה דרעי נפל", הוא אמר, "דרעי לא מבין שאת העם בשדה הוא הפסיד מזמן והוא קבר את זה סופית כשהוא זרק את חבר הכנסת המעולה דני סיידה, שהוא באמת האריה של הצפון, למי שקצת מכיר. אז לצאת בקמפיין של 'ביבי צריך אריה' זה מגוחך".
אמממ... השתקתי אותו. זה לא יפה, דרעי הוא איש מיוחד ביותר. הציבור החרדי חייב לו המון. "אמת אמת, אבל מקמפיין של אבא מסתכל עליך כשמרן הוא בראש לדרעי, קצת יש הגזמה.. אבל עזוב אותך משטויות נרוץ לעבודה שם עדיין צריכים אותי...".
נפרדנו לשלום.
האמת נשארתי לחשוב על הרישא של הדברים. באמת למה לא עשו איזה מצ'ינג עם העובדים, זה יכול להביא ים מצביעים חדשים.
אחרי כמה ימים, ביום ראשון, ראיתי את המסיבה של חברי הכנסת שלנו, והפחד שלהם מלהישאר באופוזיציה, עד שהם עושים כל טעות אפשרית. זה התחיל בלתקוף את גנץ ולפיד ולאיים שלא נשב איתם, והוא רע לחרדים - ועד החיבוק דוב של גפני את נתניהו כאילו האחרון ממש אוהב חרדים מובהק. שכחנו את כל הגזירות של אותו בנימין נתניהו.
כך שאין לי עוד שאלות על המהלכים שלהם. בפרט לא על מקלב שהעביר את הלשכה שלו מעיריית ירושלים לכנסת, ושם הוא העסיק מספר עוזרים שעזרו המון לכל מי שביקש עזרה והיה גם יו"ר ועדת החלל והגענו לירח.
אני באמת לא מבין גדול בפוליטיקה וטוב שכך, אבל אני לא מטומטם להבין שמחיבוק כזה לא יוצא משהו טוב. ליצמן שרץ ומצהיר הצהרות, זה לא חדש, ראינו בירושלים מה קרה מזה - 3 מנדטים, אבל גפני של ה-6, למה הוא נגרר לשם? לפיד אכן רע לחרדים, אבל כשאין ברירה, פשוט נבילה בשוק.
אני בטוח שבשביל לראות את השלטון, לפיד יהיה מוכן לוותר על הכל, אז למה לפחות לא לנסות? אבל כפי שאמרתי בפוליטיקה אני לא מבין אז בהצלחה.
ולחברי העמלים לפרנסתם, בואו נעשה מצ'ינג ונביא כל אחד עוד אחד ונכניס את פינדרוס לבפנים, כי הוא באמת ראוי וגם פנים חדשות בעסקונה הארצית, ואחרי שמקלב התעלל בו ושלח אותו לאלעד ללא סיכוי, הנה הגיע האיש המתאים שיכול לייצג את החרדי העובד.