היום הוא המועד האחרון להגשת הרשימות לבחירות לכנסת הבאה. בימים האחרונים, כמו מירוץ נגד הזמן, רשימות קטנות מנסות להתאחד, כדי להגדיל את הפוטנציאל שלהן להכנס לכנסת. בשפת הבחירות זה נקרא רענון כוחות, ריפרש. יש חברים שפורשים, יש חברים שמתמזגים ויש כאלו שגם נשארים בלי חברים, אז הם הולכים לעשות לביתם.
אם בפורים אדם ניכר בכוסו, אז בתקופת הבחירות במיוחד, אדם ניכר בכיסאו, ואיך מתנהג חבר כנסת שהכיסא מתרחק ממנו, או מי שמעוניין להיות חבר כנסת? האם הוא יתמזג למרות חילוקי הדעות באידאולוגיה, מה שמכונה "תורת הכיסאולוגיה", או שהוא ידאג לעצמו לכיסא גם אם זה במפלגה שהיא לא ביתו הטבעי? הכל פתוח, והרשות נתונה.
אז את העיתונאים והפרשנים עניין השבוע האם יהיו בכנסת גבאי וחזן, אם עוצמה לישראל תישאר בבית, או תתאחד עם הבית היהודי. באיזה צומת ניפגש ומה יהיה עם הימין החדש, האם נחזור או נחזיר עטרה ליושנה בש"ס או שנהיה כולנו באגודת ישראל כאיש אחד? האם יהיה לנו מספיק מרץ כדי לעבור את הגשר ולזכות לליכוד שיעשה את העבודה? ומה עם הזהות היהודית שלנו? חשבו על זה.
השבוע חגגנו פורים קטן ובעזרת ה' בעוד חודש נחגוג את פורים בגדול. אנחנו יהודים מאמינים ויודעים שהפור כבר נקבע בשמיים, כבר נגזר, מי ישב סביב שולחן הממשלה ומי ישב בראשו. לנו נשאר להתפלל חזק שזה יהיה השליח הטוב ביותר ליהדות התורה, שימשיך לשאת את הנס ואת הדגל. הימים הללו מסוגלים במיוחד לתפילה, ככתוב: "כל הפושט יד נותנים לו". זה הזמן להתחברות לעוצמה היהודית האמיתית.
השבוע בפרשת כי תשא, שוב נקרא על חטא העגל. שוב נתמה ונתעמק בפירושים שנכתבו על השאלה, איך אחרי הגילוי הנשגב של מעמד הר סיני, אנשי דור דעה שהיו קדושי עליון, "נפלו" ככה? איך הם נכשלו בכל פעם בחטאים אחרים?
כל ההנהגה של הקב"ה איתנו היא ברחמים ובאופן של "נסתרות דרכי ה'". הנהגת הבריאה היא שהכל בהסתר פנים ויש לנו לימוד גדול מזה על החיים. משה רבנו ביקש מהקב"ה "הראני נא את כבודך" - שיסתלקו כל ההסתרים. הקב"ה משיב למשה רבינו: "לא יראני האדם וחי" - שבתוך כל ההנהגה של העולם הזה, יש השגחה פרטית נסתרת.
רק לפני הקב"ה גלוי וידוע מה הטוב והמטיב. "וראית את אחורי ופני לא יראו" - העולם הזה עולם של הסתר פנים ולנו יש עבודה גדולה, להשריש בלב את ההרגשה הזו כמה הקב"ה אוהב אותנו, אפילו שיש לנו כל כך הרבה התמודדויות, זו המתנה שיש לנו בפרשת השבוע.
הקב"ה מראה לנו שאי אפשר לגדול, להתקדם, לצאת ממצרים ולהכנס לארץ ישראל, בלי ליפול. אפילו שכולם היו דור דעה, אין מושלמים עם אפס טעויות, אפס התמודדויות. אי אפשר לטפס בסולם בלי ליפול, השלמות האמיתית היא דווקא עם כל הנסיונות וכל הנפילות. ארבעים שנה במדבר השאירו לנו את המסלול להבין ולדעת איך לחזק את הקשר.
זו פרשה של הכי הכי: המנהיג הכי הכי, הדור הכי הכי, המעמד הכי הכי ובסוף - החטא הכי הכי. דווקא דור דעה שחזה בשבעה רקיעים נפתחים וראה שאין עוד מלבדו, אחרי כן מחולל סביב עגל הזהב. הקיצוניות הזו של המעבר מהמעמד הנשגב של מעמד הר סיני, שיא השיאים, לרגע הנמוך הזה ולשבירת הלוחות, באה ללמד אותנו לימוד עצום.
גם אם הכל נראה הרוס, שצריך לארוז מזוודות ולחזור למצרים, אחרי שהמירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב, אפשר להתרומם. ואם להם זה קרה, גם אנחנו יכולים.
מעל הסיבות, מעל הבחירות השגויות, לדעת שהכל בהשגחה. זכינו לי"ג מידות הרחמים, כדי להראות לנו דרך בתשובה, בתפילה, באמון בעצמנו. כמו שמרדכי ידע את 'כל אשר נעשה' וזכה בדרך של אמונה ל'נהפוך הוא'. 'כי בשמחה תצאון' בשמחה אפשר לצאת מכל הכאבים.
השמחה של הקב"ה היא שמחה ממשית, שלא צריכה סיבה, היא סיבת הסיבות ועילת העילות ואפשר להתחבר אליה ולהתעלות מעל כל הכאבים. "ישנו עם אחד" עם שהאחד הוא שלו. האמונה זו הנקודה הפנימית של השמחה התמידית. כשאדם מתבונן על החיים באמונה, הוא מצליח לראות גם בנפילה העצומה את כבוד השם. ברגע של קושי, לבקש מהשם שיחזק את האמונה שלנו, שיחזק את ההבנה שלנו בכוחה של התפילה שלנו. לזכור את הערך האמיתי שלנו.
רבינו יונה אומר שהפתח הראשון בעבודת השם הוא שאדם ידע מעלת עצמו ויכיר מעלת עצמו ומעלת אבותיו. יש לנו זכות אבות, יש לנו פרוטקציה. רבי צדוק מלובלין כותב כי כמו שאדם מאמין בהשם, צריך להאמין בעצמו, אחרת הוא כופר בעצמו. אז אל תגידו: :אני לא שווה", אתם כן שווים.
כל מה שנותן הוא להתפלל שיבנה כבר ה-בית שאנחנו כל כך מחכים לו וכנסת ישראל. הנשמות שלנו יתחברו עם שורשן.
עוד נזכה כולנו שהכנסת תהפוך לבית כנסת ואז בטוח שיהיו חזן וגבאי, בטוח שתחזור העוצמה לישראל, הליכוד, האגודה האחת, ולנו שוב תהיה זהות יהודית.
התחברות - כלים מעשיים של אמונה לחיים
סדנאות ומפגשי יעוץ אישיים בכל תחומי החיים
