באחת הישיבות הגדולות בארץ ישנו ערבי שעובד בניקיון ובתחזוקה של הישיבה, ואירע לא פעם שהוא נזקק להטענת המכשיר הסלולרי שלו, לצורך כך הוא ביקש מהבחורים הלומדים בישיבה שישאילו לו את המטען שלהם לכמה שעות.
הבחורים חששו לאיסור "לא תחנם", שלפיו אסור לתת מתנה לאינו יהודי ושיגרו את השאלה לפוסקי הדור.
מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי השיב כי אם יש חשש לאיבה מצד הערבי - אין איסור בדבר ויש להשאיל לו את מה שביקש.
הגרמ"ש קליין הוסיף כי במקרה של עובד בישיבה יש בודאי חשש לאיבה מצידו ואסור להימנע מלהשאילו.
הגרי"מ שטרן הוסיף כי עובד בישיבה לא נכלל כלל באיסור זה משום שתמיד יכול להחזיר טובה והבחור מצפה לגמול כשהוא יזדקק לאיזה טובה מהעובד.
הגר"מ גרוס פסק כי זהו חילול השם לא להשאיל כאשר רואה שיש לבחורים מטענים כפי שהוא צריך.
הרב משה פריד שהביא את פסק ההלכה הוסיף ואמר לגר"י זילברשטיין כי "בימינו שהתקשורת עושה מטעמים מכל דבר שניתן לטפול איזו שמץ עולה על בחורי ישיבות, ויש לחוש שהעובד יספר על כך מחוץ לכתלי הישיבה ויתחלל שם שמים לכן חובה לתת לו את מבוקשו", והסכים על זה הגר"י זילברשטיין.