נעמה כהן, דודתה של הנערה אורי אנסבכר שנרצחה בידי פלסטיני ב'עין יהל' שבירושלים, סיפרה היום (ראשון) על אחייניתה, על אופיה המיוחד, ופרקה את אשר על ליבה בכל הקשור למניע לרצח, שמשום מה טרם הוגדר רשמית כ'לאומני'.
"אני קודם כל רוצה להודות לעם ישראל על החיבוק הגדול של העם, שאנחנו מרגישים במשפחה מכולם, בכל מקום, מאז הירצחה של אורי אהובתנו היקרה בפיגוע הנורא הזה".
"רציתי לספר קצת על אורי. אורי היתה ילדה מלאת אור, הפיצה אור בעולם, אור גדול. היא היתה ילדה של אהבה. רק אהבה נתנה. אהבה את כולם. אהבה את האדם. אהבה את האדמה".
"היא רצתה רק להצליח לאהוב יותר. עבדה על עצמה בכל דרכים, על מה שקשה לה. לעבוד, לשפר. לגדול. לראות את האנשים. היתה לה נפש מיוחדת. נפש גדולה. נשמה גדולה שיכלה לחדור לכל בן אדם, לראות אותו. להבין. רצתה רק לעשות טוב בעולם. להפיץ טוב. זה מה שאנחנו כל כך רוצים: לראות את הטוב שהפיצה, ואנחנו רואים עכשיו בחזרה מכל עם ישראל. היא היתה טוב - שאי אפשר להבין אותו".
"היו לי לאחרונה הרבה שיחות איתה, שיחות שאתה לא מרגיש שאתה מדבר עם נערה בת 17-18-19. אתה מרגיש שאתה מדבר עם באמת בן אדם גדול, בן אדם עמוק, שמנסה להבין כל דבר לעומק; מה נכון, איך לחיות את החיים בדרך הכי נכונה, הכי טובה, הכי שאני יכולה לתת עוד לעולם. להבין מה נכון".
"והיא עשתה את זה, וזו הייתה דרך חיים שלה. מתוך אמונה שזה הדבר הנכון ומתוך פשטות. היא הייתה פשוטה, היא יכלה לצאת החוצה לטבע, היא אהבה כל כך את הטבע. רק לצאת לראות את הפריחה. ללכת, היא הלכה המון. היא הייתה הולכת פה בתקוע, יוצאת ופשוט מטיילת. הולכת, שמה מוזיקה. היא אהבה את האדמה. היא יכלה לשמוח מכל פריחה יפה".
"גם כשהיו לה דברים קשים בחיים, היא ידעה להכיל אותם ולהצליח להמשיך ללכת, לראות את הטוב ולתת אותו לאחרים. היתה שותפה בפרויקטים של תקוע עם הנוער, שאומרים בואו תצאו, תטיילו; שזו היתה האהבה של אורי - אהבה של אנשים, יחד עם אהבה של האדמה שהייתה מחוברת אליה כל כך".
"הפעם האחרונה שנפגשנו היתה בשישי שעבר. דיברנו על העבודה שלה, סיפרה מה היא עושה בעבודה, בשירות לאומי, עם בני נוער בסיכון; עבודה שלפעמים היתה לא קלה, אבל היא מאוד מאוד אהבה אותה, וזה נתן לה".
"היא כל הזמן אמרה שהיא רק מנסה לראות עוד בכל אחד, כי כל אחד הוא שונה, כל אחד הוא מיוחד. 'אני רק רוצה לראות, ולהבין מה אני יכולה עוד לעזור לו, ומה אני יכולה לתת פה, ואיך הנפש שלהם'...".
"דיברנו קצת על העתיד. מה היא חושבת על השנה הבאה, האם יש תוכניות. היא התחילה לחשוב מה לעשות הלאה בסוף השירות. היו לה הרבה חלומות - ללמוד, להתחתן, ללדת ילדים - שאצלה לצערנו כבר לא יקרו".
"הפיגוע הזה קטע את הכל", עברה נעמה לדבר על הרצח המזוויע: "בדרך כלל היא היתה יוצאת חצי שעה-שעה, וחוזרת הביתה. היא לא ילדה שמסתובבת. אבל הפעם היא לא חזרה, לא ענתה לטלפון, וזה לא היא. זה לא אורי".
"אורי אחראית, היא לא מישהי שתצא ותיעלם. ברגע שהיא לא חזרה ולא היה מענה טלפוני, התחיל החשד שמשהו קרה. היא לא תעשה את זה סתם".
באשר לרקע הרצח שביצע ערפאת ארפאעיה, הפלסטיני מחברון, ששחזר היום את המעשה בפני אנשי השב"כ, אמרה דודתה של אורי: "מבחינתי זה פיגוע. אני לא יודעת איך להגדיר את זה אחרת. זה פיגוע".
"היא יצאה ליער, היא יצאה לטייל. ערבי לא יוצא עם סכין ליער סתם, בלי שום סיבה. הוא לא יוצא לטייל עם סכין. איזה משהו אחר זה יכול להיות?", תהתה נעמה כהן, בעוד כוחות הביטחון טרם מאשרים סופית כי אכן מדובר ברצח על רקע לאומני.
