דף עה
*טומאה מחיים. *חֵלב של עובר. *שחיטה לבן פקועה.
א. הדינים בטומאה מחיים 1. בהמה שחוטה שמתה ובמעיה בן תשעה חי, לר"ל טמא כמו אמו וכדין שומר והוכשר בדם אמו, ולר"י מונין בן ראשון ושני דהוו כתרי גופים בשחיטה והוכשר בשחיטה וכר"ש. 2. בן ט' שעבר בנהר הוכשר ואם הלך לבית הקברות נטמא, כריה"ג שסובר דמטמא טומאת אוכלין ודלא כחכמים הסוברים שאינו מק"ט כיון שהוא חי, והא דבעי הכשר לר"ל איירי בשחיטה יבישתא ודלא כר"ש. 3. דגים מקבלים טומאה, לב"ש משיצודו לב"ה משימותו ולר"ע משעה שאין יכולים לחיות וזהו אף כשהוא מקרטע דמפרפר. 4. בעי בנולדו בדגים סימני טריפה האם מטמאין, והאיבעיא למ"ד טריפה חיה משום דדגים לא נפישא חיותייהו כבהמה, או דאף למ"ד טריפה אינה חיה דגים לא יטמאו כיון שאין במינם שחיטה, תיקו.
ב. דין חֵלב של עובר 1. לל"ק בהמה שהטילה נפל, לרבי יוחנן חלבו בכרת כבהמה דקסבר אוירא גורם, ולר"ל רק בלאו דנבילה כחלב חיה דקסבר חדשים גרמי, ולל"ב לכו"ע אינו בכרת. 2. המחלוקת לל"ב בתלש חלב של בן תשעה חי, דלר"י חדשים גרמי ולר"ל חדשים ואוירא, והא דאמרינן דחלב ושתי כליות נאמר באשם שהוא זכר למעוטי הנמצא בשליל, ר"ל יליף מזה דאינו חלב ולר"י אינו קרב כדין מחוסר זמן.
ג. דעת ר"ש שזורי דבן פקועה א"צ שחיטה אף בהפריס ע"ג קרקע, והשמועות 1. לחכמים א"צ שחיטה בקלוט בן פקועה דהוי מילתא דתמיהא או בקלוט בן קלוטה בן פקועה דצריך תרי תמיהי. 2. לזעירי ר"ש מתיר בלא שחיטה גם בבנו ובן בנו ואילך ולר"י רק איהו פטור. 3. הלכתא כר"ש שזורי במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי, ופליגי האם הלכתא כוותיה בכל מקום ששנה במשנתנו.
שאלות לחזרה ושינון
א. הדינים בטומאה מחיים (4)
ב. דין חֵלב של עובר (2)
ג. השמועות בבן פקועה שהפריס (3)