דתיה שהתחרטה לא תקבל פטור מהצבא

המדובר הוא בבת דתיה – שהייתה דתיה ונותרה דתיה, והחליטה שהיא מעוניינת להתגייס. אחרי שכבר עמדה בפתח הגיוס החליטה לחזור בה ולטעון לקבלת פטור מטעמי דת. הצבא סירב. ומשכך היא עתרה לבג"ץ. הבג"ץ דחה את עתירה וקבע כי מאחר והיא כבר הסכימה ולא חל שינוי במצבה הרוחני לטובה, אין בשינוי דעתה מפני סיבה לפטור אותה מגיוס, למרות שהיא דתיה וכעת טוענת שמבינה את ההשלכות החמורות של גיוס לצבא.

בכותרת פסק הבג"ץ שנכתב על ידי השופט י' עמית: נכתב: "עניינה של העתירה בבקשת העותרת ליתן לה פטור משירות בצה"ל שעניינו פטור מטעמי הכרה דתית"

לאחר הצגת התמונה במלואה כותב השופט בהחלטתו "לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבים, ולאחר שמיעת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת המשיבים"

והוא מנמק, "אופן מתן הפטור מטעמים שבהכרה דתית, ובפרט היקף שיקול הדעת של הרשויות בעניין, נדון בבית משפט זה במסגרת בג"ץ מאי כליפה נ' שר הביטחון. עובדות המקרה שלפנינו אמנם שונות מעניין כליפה, בהינתן הסכמת הצדדים, כי העותרת אכן מנהלת אורח חיים דתי, אך המסגרת הנורמטיבית שהוצבה בעניין כליפה עומדת בעינה. בפרשה זו נקבע, כי לרשויות הגיוס מוקנה שיקול דעת בנוגע למתן הפטור, הגם שהיקפו מצומצם; כי ישנה הצדקה לעריכת ראיון למבקשת שהגישה תצהיר באיחור, אך ניתן לדחות את בקשתה גם לאחר הריאיון; וכי דחיית מועד הגיוס אינה "מאתחלת" את המועד הקובע להגשת התצהיר לפי תקנה 4(א) לתקנות, ואין לקבל פרשנות שעלולה לפגוע בעיקרון השוויון וביכולתו של צה"ל לתכנן את מצבת כוח האדם שלו"

בנוסף מציין השופט עמית, "העותרת לא הציגה נימוק מהותי שיצדיק סטייה משנקבע בעניין כליפה, ואיני מקבל טענתה לפיה תצהירה כלל לא הוגש באיחור"

"המועד האחרון להגשת התצהיר היה תשעים ימים עובר ליום 15.10.2017, ומשהוגש התצהיר לאחר מועד זה, קבלתו מותנית ב-"טעמים מיוחדים" בהתאם לתקנה 4 לתקנות.

"לא שוכנעתי כי נפל פגם מהותי במסקנת רשויות הגיוס, לפיה לא התקיימו טעמים מיוחדים כאמור. שלושת התנאים שעליהם נדרשת להצהיר מועמדת לשירות ביטחון הם מצטברים ונפרדים. העובדה שמלשב"ית שומרת כשרות ואינה נוסעת בשבת, אינה מחייבת את המסקנה כי טעמים שבהכרה דתית מונעים ממנה לשרת שירות ביטחון", כתב השופט.