מחוייב המציאות הוא שהפרשה שפותחת מיד לאחר מתן תורה חייבת להיות סמלית ומשמעותית מאוד בהקשר למתן תורה, ופתיחת הפרשה עוד יותר מהפרשה עצמה, ואכן אנו רואים בפתיחת פרשת משפטים את דברי רש"י שמות פרשת משפטים פרק כא פסוק א על המילים "אשר תשים לפניהם"
אשר תשים לפניהם - אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו, לכך נאמר אשר תשים לפניהם, כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם:
התורה חייבת להיות מותאמת היטב לכל יהודי שחפץ בה, וכדברי המדרש שמות רבה פרשת שמות פרשה ה סימן ט "קול ה' בכח" בכחו לא נאמר אלא בכח, בכחו של כל אחד ואחד! לכל אחד ואחד יש מקום בתורה להתחבר ולהתקדש בה.
בן 9 בלבד היה אפרים אי שם ברוסיה הקרה, קרה תרתי משמע בגשמיות ורוחניות. לבדו ניסה לפסוע בהיכלי התורה והתפילה, גישש לו כעיוור באפילה, ללא תלמוד תורה יהודי, וללא מדריך רוחני צמוד, בדק לו את מתיקות וערבות התורה.
שקוע היה במשניות וגמרות מתחמם לאורה של תורה, חש את מתיקותה, עמל בה ועמל בה דכולה בה, תורת אמת תורת חיים, כל כך שאף לגדול ולפרוח אך ברוסיה בה הקרירות חדרה לעצמות מי יסייע לו בדרכו ובשאיפותיו.
ישב הוא רכון על גבי הגמרא אחת משלושת הבבות, התפלפל בה וחתר לדעת האמת, לפתע מצחו הקטן של אפרים העלה קמטים כשל זקן, וכולו אחוז היה שרעפים, הלומד ילד למה הוא דומה.... אבל מה הדין בילד שלומד כמו זקן (עיין שפת אמת פרשת בא) והנה אומנם רק בן 9 אך קושיה עצומה יש לו בדף י"ב, את מי ישאל? איך יוכל לישון בלילה?
ליל סיוטים עבר עליו על אפרים, גם בעת שנפלה עליו התרדמה המשיך הוא בתוך שנתו לתמוה לפרק לשאול ולהקשות על סתירה בין דברי התוס' לגמרא מפורשת, לא דבר פשוט הוא קושיה שכזו, בבוקר בתפילת שחרית תפסה את ליבו מודעה: בשבת הקרובה יתארח בבית הכנסת שלנו הגאון הגדול וכו' מה רבתה שמחתו שיוכל לשאול את אותו גאון את שאלתו המדירה שינה מעיניו.
ובשבת בסיום הדרשה ניגש אפרים בן ה-9 אל הרב והקשה על דברי התוס' מגמרא מפורשת המדירים שינה ממנו, המתין אפרים לתשובת הרב, אך במקום זה פנה אליו הרב ואמר: ילד, לא שואלים כאלו שאלות!! הסתובב והמשיך לשואל הבא!
נבוך מהתשובה שב אפרים לביתו ובליבו גמלה ההחלטה, שאם לא שואלים כאלו שאלות הווה אומר שהתורה לא מיועדת לי, וכך פרש לו מתלמודו לתקופה כלשהי, עברה תקופה ושוב התבשרו מתפללי בית הכנסת על רב גאון המגיע לשבות עמהם, החליט אפרים לשוב לשאול גם את רב זה את קושייתו ועל פי שנים עדים יקום דבר....
האזין הרב לקושיית הילד, ליטף ברכות את ראשו חיבקו ואימצו אל ליבו וכך אמר לו: ילד יקר, את הקושיה שאתה שואל כבר הקשה גאון עולם רבי חיים מבריסק זצ"ל אשריך שזכית לכוון לקושיתו, בוא ושמע את יסוד דבריו ותירוצו", חזר אפרים הקטן לביתו מתוך תחושת חיבור אינסופי לתורה הקדושה.
חלפו 70 שנה כ"ו שבט תש"ן שכונת בית וגן הירושלמית, נחילי בני תורה מתקבצים ברחבות הסמוכים לישיבת קול תורה הידועה, באים ללוות בדרכו האחרונה את אחד מגאוני הדור מי שהיה ראש כולל "שבט מיהודה" להכשרת דיינים, עורך האנציקלופדיה התלמודית, כיהן במשך השנים כר"מ בכמה ישיבות ובישיבת היישוב החדש, ה"ה הגאון הגדול רבי אפרים נחום בורודיאנסקי זצוק"ל
מעטים שהלכו בין האלפים ידעו לספר שגאון זה ששמועותיו וחידושי תורתו מסתובבים בהיכלי הישיבות היה כפסע בכדי מלהיות יהודי רוסי טוב ולא גאון שכזה, רק בגלל חוסר תשומת לב ראויה ולעומת זה יחס ראוי וייקור דברי הילד שהולידו לעם ישראל גאון ושקדן אב לשבט חכמים וסופרים.
"הבן יקיר לי אפרים" יהיו הדברים לע"נ הטהורה ביום זה יום פטירתו.
הכותב הוא נכדו, וראש בית המדרש ברקאי- חיספין, וחבר אגוד ענ"ף.