אם ברשותנו מיומנויות תקשורת טובות, אין זה אומר שיותר לא נתווכח לכולם; זה כן אומר שיש לנו את הכלים להתמודד, כוח, ביטחון ויכולת לנווט במצבים קשים כאשר הם מתעוררים.
בין אם זה עמית לעבודה עם אותה יכולת מופלאה ללחוץ על הכפתורים שלנו, מתיחות תמידית עם חבר מתוסבך או שיחה טעונה עם קרובי משפחה בליל שבת. לכל אחד מאיתנו יש את ההתמודדות שלו עם רגעים מאתגרים שכאלה. כולנו נתקלנו בלא מעט ויכוחים משפחתיים שהסתיימו ביציאה סוערת מהחדר - בבוז או בדמעות, של אי מי מהנוכחים.
כאשר מתמודדים עם קונפליקט, לעיתים קרובות אנו נופלים בחזרה לדפוסי ברירת המחדל שלנו הסבוכים בתוך מערכת העצבים שלנו.
אנחנו יכולים לקפוא: פעמוני האזעקה מצלצלים פנימה במוחנו אבל זרם הדיבור פתאום מתייבש. אנו יכולים להמשיך בהתקפה, להרים את קולנו בהפגנת כוח שמניעה או מדכאת את המצב, אך אינה פותרת דבר. או שאנחנו בורחים, "מתקפלים" כדי לשמור על השלום.
במקום מנגנוני ההגנה הלא מודעים האלה, נוכל לפתח כמה יכולות חזקות שיסייעו לנו להחזיק את עצמנו ולהישאר מאופקים ברגעים מתוחים.
אם נוכל להביא קצת איזון, סבלנות ורוח של סקרנות לשיחה, נוכל למצוא משהו בעל ערך בצד השני. אז הנה 4 עצות לניהול שיחות מאתגרות, מאת אורן ג'יי סופר, מחבר הספר "הגד מה שאתה מתכוון אליו: גישה מודעת לתקשורת לא אלימה" ומוביל סדנאות לתקשורת מודעת בארצות הברית:
1. דעו מתי לעצור
ייתכן שהמיומנות המהותית ביותר בשיחות קשות היא היכולת להיות מודעים למצב הפנימי שלנו ולווסת את עצמנו. כאשר מתחים מתלקחים, נשלחים אותות דרך הגוף והנפש שלנו: הורמוני לחץ משתחררים, מתרחשים שינויים בנשימה שלנו, הרגשות גואים והמחשבות שלנו מתרוצצות.
כאשר מערכת העצבים שלנו מופעלת יתר על המידה, אנו מאבדים את הגישה לפונקציות חשובות כמו חשיבה ברורה, אמפתיה ונטילת פרספקטיבה. המטרה הראשונית שניצבת למול עינינו היא לחזור לאיזון.
תשומת לב היא משאב אדיר כאן. תחושת הגוף שלנו, הבחנה במחשבות ונוכחות לנשימה שלנו יכולה לעזור לנו להישאר מאוזנים. חשוב לזכור לקחת נשימה עמוקה אחת. היא יכולה ליצור הבדל משמעותי. תחושה שהרגליים מונחות היטב על הקרקע יכולה להביא בטחון לסיטואציה המטלטלת.
הסכסוך גם נוטה לצמצם את תשומת הלב שלנו. המוח מתמקד ברגשותינו, בפסקי הדין שלנו, במילים של האחר או בהתנהגותו ואנו מאבדים פרספקטיבה. הרחבת שדה הראייה של תשומת הלב שלנו יכולה לעזור להחזיר את הדברים לאיזון. כוונו לסביבתכם: שימו לב למרחב שמסביבכם ולקולות שבחדר.
אם אתם מאבדים את היכולת להישאר מאוזנים, יתכן שיהיה עליכם להשהות את השיחה לחלוטין. אם אתם צריכים לקחת הפסקה, הקפידו להזכיר שני דברים:
א) להבהיר את הכוונה שלכם להבין דברים, להקשיב או להתחבר, אחרת הצד השני עשוי לפרש את הצעד שלכם כדחייה או פיטורים.
ב) הציעו מסגרת זמן ספציפית לחזור לדון בנושא ("בעוד כמה שעות, מחר") אשר תפחית את החרדה.
2. היו ערניים לפרשנויות שלכם
בני האדם יוצרים משמעות - אנו מחפשים דפוסים, מפרשים אירועים ושופטים את הסביבה שלנו. זוהי פונקציה קריטית ושימושית של המוח. למעשה, היא כה חזקה שלעתים קרובות אנו טועים בפרשנויות שאנו נותנים למציאות. כמו: "אתה עוין, גס רוח, לא מכובד", "אני מרגישה נטושה, נבגדת, הופעלה עלי מניפולציה".
מה משותף לכל המילים האלה? הן משקפות את התנהגותו או כוונותיו של האחר. אנו מפרשים את מעשיו ומשווים אותם למשהו.
מישהו יכול להרים את קולו או לגלגל את עיניו. אם איננו מודעים להבדל בין מעשיו לבין הפרשנות שלנו, אנו נשארים נעולים במצב תגובתי ואיננו מסוגלים לראות דברים מנקודת מבט אחרת. איך הייתם מגיבים אם אתם מפרשים את אותה התנהגות כרצון להיראות? כצורך להיות בשליטה?
נסו להיות ברורים לגבי ההבדל בין הפרשנויות שלכם לבין המציאות האובייקטיבית. דברו ישירות עם המציאות ולא עם ההנחות שלכם.
3. הקשיבו ובטאו את הכוונות שלכם
בכל פעם שאתם נתקלים בסכסוך, התמקדו במטרה להקשיב קודם. אנשים בדרך כלל מוכנים יותר להקשיב כשהם מרגישים ששמעו אותם. הקשבה יכולה להיות בשתי דרכים:
א) נסו לתת לאדם האחר את חוויית ההרגשה שהוא נשמע. מה תוכלו לעשות או לומר שיעזור לו להרגיש מובן?
ב) בדקו שאתם מבינים מה חשוב לו. אתם לא צריכים להסכים עם דעות, פרשנויות או בקשות. במקום זאת, נסו לשמוע מה שחשוב: איך הוא מרגיש? מה הוא מעריך או צריך?
בטאו בצורה מפורשת את הרצון שלכם להבין ולעבוד על דברים. עניין זה יכול להיות בעל השפעה מייצבת על השיחה. תנו לו לדעת מאיפה אתם באים. אם מישהו באמת סומך על הכוונה שלכם להתחבר, הוא לא צריך להילחם כל כך כדי שתשמעו אותו.
4. חזרה לשיחה
אם אתם לוקחים הפסקה, נצלו את הזמן היטב כדי לקבל נקודת מבט חיובית על המצב.
עשו כל מה שאתם צריכים כדי לקבל תמיכה. שוחחו עם מישהו שיכול להציע קצת אמפתיה לרגשות שלכם ונסו להיות ברורים לגבי מה בעצם מונח על כף המאזניים מבחינתכם במצב זה. מה חשוב כאן? מה גורם לכם לאבד קור רוח? האם זה קשור לפצעים ישנים או לדפוסים שאינם קשורים למצב הספציפי הזה?
ברגע שאתם מרגישים יותר ברורים, פתחו את הלב שלכם ונסו לדמיין מה קורה לצד השני. איך הוא יכול להרגיש? מה הוא צריך או רוצה משהו שאתם יכולים לעזור בו?
לבסוף, כאשר אתם חוזרים לשיחה, עשו את המיטב כדי להתחיל עם משפט של אישור. הביעו הערכה או שתפו במשהו מחבר. קחו אחריות ונקו את האוויר.