את אורי דורי ז"ל הכרתי לפני 45 שנה בדיוק, כשהתחלתי לבנות את מוסדות 'מגדל אור' במגדל העמק. הוא הגיע אחוז סערה והתחיל לראות ולצייר בעיני רוחו את הקומפלקס החינוכי שלימים הפך לקמפוס ענק של מוסדות חינוך ורווחה לילדים ובני נוער במצוקה. הוא כבר ראה בעיני רוחו אז את אלפי התלמידים והתלמידות שיבואו וידע מה צריך לבנות כאן.
כמה שנים קודם סיים אורי ז"ל את לימודיו בטכניון - שם היה לימים חבר בוועד המנהל - הוא ראה בבניין הארץ חזון ושליחות, וכפי שאמר לי לא אחת ואף ציין זאת ברזומה שלו בגאווה בלתי מוסתרת: "החזון שלי הוא לבנות דור היודע ליזום ולבנות ורואה בעבודתו ערך ממשי ולא רק למטרת רווח גרידא".
אורי הקים במהלך השנים רבים ממבני הציבור הידועים בישראל, כמו שכונת מגדלי היוקרה בראשון לציון, מגדלי אקירוב, מלונות רבים כמו שרתון סיטי טאואר ברמת גן, הנסיכה ודן אילת, ועוד ועוד, אבל מעולם לא גבה ליבו והוא נותר האדם הפשוט, בגובה העיניים, ידיד של כולם, עני כעשיר, שוכר כמשכיר, פועל כאדון. כולם היו שווים בעיניו. "למרות ההצלחה", נהג לומר, "מעולם לא שכחתי מניין באתי ולאן אני הולך".
רוח ההתנדבות שנשא על לוח ליבו הביאה אותו להיות שותף למיזמים חברתיים חינוכיים ותרבותיים, כשהוא משמש כמגדלור ההולך לפני כולם, ומראה דרך להמונים. הוא נטל על עצמו בהתנדבות של ממש, תפקידים בזירה הציבורית, מתוך הכרה שהצלחה אישית חייבת להיות שלובה בעשייה למען החברה והקהילה.
כך שימש במקביל לעמידתו בראש החברה הנדל"נית מהגדולות בישראל כנשיא התאחדות הקבלנים, כיו"ר מכון התקנים הישראלי, יו"ר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, כנשיא המרכז להעצמת האזרח ועוד ועוד. טובת האזרח עמדה לנגד עיניו בכל ימיו ופעל במסירות עבורם.
פנינת חן בעשייתו הברוכה הייתה הצטרפותו כחבר הנהלה בכפר הנוער 'זוהרים' לבני נוער בסיכון. הוא ראה בזה שליחות קודש מיוחדת להצלתם ורווחתם. השתתף בכל הפעילויות של הכפר והיה מתענג על כל קידום וחידוש בין כתלי הכפר.
ראויה דמותו של בונה ישראל להיחקק עלי לוח לבנו, וכולנו אסירי תודה למי שהיה חלק מבוני ישראל, וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: "אל תקרא בנייך - אלא בונייך".
