בין השנים 2005-2014 הועסק מאבטח בבית החולים סורוקה דרך חברת ״קבוצת השומרים״. לאחר שהתפטר הגיש תביעה נגד החברה בה דרש, בין היתר, הפרשי שכר בגין תדריכים עליהם לא קיבל תגמול. תביעתוהתקבלה לאחרונה ונפסק כי היה על החברה לתת ביטוי לתדריכים בדוחות הנוכחות ולשלם עליהם שכר.
המאבטח סיפר כי לאורך תקופת עבודתו הנתבעת דרשה ממנו להגיע רבע שעה לפני תחילת המשמרת לטובת קבלת תדריך ומכשיר נשק. לדבריו, שעות אלה לא נכללו בתלושי השכר.
עוד הוא טען כי לא זכה להפסקות מסודרות ולעיתים נדרש לעבוד 8-12 שעות רצופות. הוא הוסיף כי במהלך המשמרת נאסר עליו לשבת מתוך ״התעללות פיזית ונפשית״, כשהוא אף נמנע מלהישען על השולחן או על הבודקה מחשש שיצעקו עליו.
התובע ציין כי אמנם התפטר מעבודתו אך זאת בשל הרעה בתנאי העבודה ונסיבות בהן לא ניתן לדרוש ממנו להמשיך לעבוד. לכן, לדבריו, הוא זכאי לפיצויי פיטורים. הוא תבע גם הפרשי דמי הבראה, השלמת הפרשות לפנסיה בהתאם לצו ההרחבה בענף השמירה, ניכויים אסורים במהלך עבודתו בגין ביגוד ועוד.
הנתבעת דחתה את טענת התובע כי הוא זכאי להפרשי שכר. לדבריה, הוא שהה בהפסקות בנות כ-25 דקות ברציפות שניתנו לו במהלך המשמרות ובמסגרתן יכול היה לנהל את ענייניו וחרף זאת הן לא קוזזו משכרו. היא הוסיפה כי דוחות הנוכחות הידניים שמילא התובע זהים לדוחות הממוחשבים ואינם מראים שהגיע רבע שעה לפני תחילת המשמרת. היא ציינה שהתדריך ארך 6-7 דקות בלבד.
הנתבעת הסבירה כי בבית החולים עמדות שמירה פנימיות וחיצוניות שלהן ״רגישות ביטחונית״ שונה. לטענתה, בעמדות הפנימיות היא הציבה כיסאות לשימוש העובדים אך לא ניתן היה לשבת בעמדות החיצונית בהתאם להנחיות קב״ט סורוקה. היא הסבירה כי העובדים החליפו משמרות כל שעתיים שלוש כך שיכלו לשבת במהלך המשמרות כששובצו בעמדות הפנימיות.
עדויות מהימנות
סגן נשיא בית הדין לעבודה בבאר שבע, השופט צבי פרנקל, קיבל את התביעה חלקית. הוא הבהיר כי שאלת זכותו של התובע לשכר על השתתפותו בתדריך נגזרת מאופיו. אם מדובר בתדריך שההשתתפות בו היא חלק בלתי נפרד מחובות העובד, המסקנה היא שמדובר באחד מרכיבי העבודה שיש לשלם עליו שכר.
השופט הוסיף כי על פי העדויות, בתחילת כל משמרת המאבטחים קיבלו הדרכה של כמה דקות בנוסף להתארגנות הכוללת לקיחת מכשיר קשר, חתימה על דוח שעות וחלוקה לעמדות. במסגרת התדריך העובדים קיבלו התרעות והנחיות לקראת המשמרת אליה הוצבו. השופט כתב כי התובע ועדים נוספים שהביא מטעמו הצהירו כי נדרשו להגיע רבע שעה קודם לשעה שנרשמה בדוח הנוכחות. לדבריו, הם מסרו עדויות מהימנות שלא נסתרו. בנסיבות אלה קבע השופט שהתובע זכאי לשכר בגין התדריכים.
השופט דחה את יתר טענותיו של התובע בהיעדר הוכחה. בסיכומו של דבר חויבה הנתבעת לפצות את התובע ב-13,096 שקל בגין הפרשי שכר.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב״כ התובע: עו"ד אירינה גלפנבויים
- ב״כ הנתבעת: עו"ד רחלי גת
הכותב: עו"ד ירון אבני עוסק/ת ב- דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.