בימים האחרונים אנחנו שומעים, רואים וקוראים על מחאה של קבוצת אנשים נגד עליית המחירים. 'אסם' התקפלה והשאירה את המחירים כמות שהם, ועכשיו הדרך פתוחה למחאה נגד 'תנובה', שכנראה תעצור את עליית המחירים, ועוד היד נטויה.
נשאלת השאלה: למה גם אצלנו לא מעוניינים לעצור ולשנות בהרבה תחומים?
כולנו עדים לאנשים שבאים בכל בוקר לבית הכנסת עם מכתב של רב כזה או אחר, או בד"צ או ועד הרבנים וקופת העיר. מישהו נעמד ליד הבימה בין 'אין כאלוקינו' ל'עלינו לשבח', נשמעת דפיקה והאיש מכריז על חתונה שביעית לבית עם שמונה עשרה ילדים ושהוא אוסף בשביל השווער שלו והכלה תתפלל ביום החתונה ואפשר גם בכרטיס אשראי.
הריטואל הזה חוזר על עצמו מדי יום, מישהו צריך לעצור את זה. אין חובה לעשות חתונה באולם מפואר, אני לא אכתוב את שמות האולמות, אבל כשהאיש עובר לידי ומראה את ההזמנה לחתונה, ואני רואה את שם האולם, אני נעצר ואפילו שקל קשה לי לתת לו.
גם הרבנים שחותמים כל יום על הבקשות האלו לא חשבו פעם שצריך לעצור את זה, ולשאול את האיש שבא להחתים אותם על הבקשה, אולי שיעשו את החתונה בחצר בית הכנסת עם קייטרינג משפחתי ובלי תזמורת של חמש כלים, מספיק פוייקר או קלרינט, וגם אפשר לבקש שמישהו מהמשפחה יצלם.
יש עוד דרכים לחסוך כדי שהאנשים שבאים לבית הכנסת להתרים לא יתבזו.
אכן יש לציין שבחסידויות רבות יש תקנות חמורות בעניין ואכן לא רואים את האנשים מחצרות אלו בממלכת השנור.
ולנושא דומה: בימים אלו הפוליטיקה רוחשת וגם שם יש תזוזה, מפלגות משנות את פני חבריהן אחת לכמה שנים, ויש מושג כזה פריימריז - רק אצלנו אנחנו תקועים כבר שנים רבות עם אותם חברי כנסת, שחלקם הגדול מצאו להם מקום עבודה עם משכורת נוחה, רכב ועוזרים.
לרגע הם שכחו את שליחותם ומדי פעם הם צצים עם איזה נאום על בימת הכנסת ושולחים מי מהעוזרים לפמפם את הכתבים ואת הפרשנים. הם עולים לשידור ביומני הבוקר, הצהריים והערב כדי להסביר לנו כמה המאבק קשה וכמה הם מזיעים על כל דבר שהם צריכים להשיג.
זה לא סוד, שרוב הציבור מאס בהם, והולך לבחירות עם תחושה של גועל נפש, אבל מצביע כי כך רבותיו אמרו והוא גם מפחד על צאצאיו שלא יתקבלו למוסדות חינוך או שיגורש מהשטיבל.
אני לא אומר את מי צריכים להחליף שם בכנסת, והאימרה הזאת 'אנחנו שלוחי דרבנן', מזמן כבר לא עובדת, אבל צריכה לקום תנועה שתאמר - 'די, עד כאן. תפנו את המקום לדור צעיר שיודע לפעול לא פחות ממכם, ואולי יותר טוב'.
ניקח דוגמה של שני חברי כנסת חדשים יחסית מש"ס, ינון אזולאי ומיכאל מלכיאלי, שעובדים במרץ, מגישים הצעות חוק ומעבירים חוקים חדשים, עושים את שליחותם בנאמנות ומצדיקים כל רגע שהם שם.
כל האחרים, ספק אם מישהו יכול להצביע על משהו אחד שהם עשו למען המצביעים שלהם.
מי אמר שחבר כנסת חרדי צריך להיות בכנסת עד זיבולא בתרייתא? זוהי תעודת עניות לליטאים ולחסידים שלא מצליחים לומר לחברי הכנסת: עד כאן, תודה רבה על השליחות של עשרות בשנים, תתנו לדור הצעיר לומר את דברו.
את הדבר האומלל הזה ראינו עכשיו בבחירות לרשויות המקומיות, מי נבחר להיות נציג בעיריי -ה לא מישהו שהוא מוכשר, אלא בגלל שהוא היה עוזר של חבר כנסת כזה או אחר והוא צריך קידום...