בפרשת השבוע יעקב אבינו ברך כל אחד מבניו- "איש כברכתו ברך אותו". לא כל ברכה אנו מסוגלים להבין, יש לא מעט מהם שנראים לנו כקללות אימתניות וחיסול חשבונות, אך כנראה שעבור היעוד האישי של המתברך הן אכן ברכות מהותיות.
הגר"ח פרידלנדר זצ"ל בספרו "שפתי חיים" (בראשית) ביקש לחקור: האם הברכה היא הסיבה לשוני בעבודת ה' של השבטים, או להיפך- שוני בעבודת ה' של כל שבט ושבט הוא זה שגרם להתאמה והשוני שבברכה, ואם אין בכוחה של הברכה לשנות את העתיד אלא רק להיות 'מותאמת' מה עניינה של הברכה בכלל?
"הקב"ה מסר לאבות את היכולת להגשים את תכלית הבריאה ומסר להם כח להמשיך את הברכה, להרבות כלים אל זרעם כאפשרות למימוש התכלית מכח אבותם, כשם שבמעשיהם הכינו האבות את העתיד (מעשה אבות סימן לבנים) כך באמצעות הברכה הם הכשירו ומסרו את הכלים לבנים", כותב הגר"ח זצ"ל.
"מהות הברכה אינו חלוקת שפע וירושה, אלא נתינת כלים וסיוע לכל אחד במילוי חלקו ותפקידו בעבודת ה' האישית שלו. הברכה היא בבחינת תפילה ובקשה להקב"ה שיתן את כל הסיוע ולהמשיך את הכוחות והיכולות לזרעו אחריו".
"כדי ליצור המשכיות בין האב לבן צריך גם שיהיה מצב של דבקות ביניהם", מסביר הגר"ח פרידלנדר זצ"ל, "ככל שהקשר ביניהם מרגיש יותר חזק, כך באותה מידה חלה עליו עוצמת השפעת הברכה ביותר".
הספורנו מבאר את הפסוק "ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות ויגש אותם אליו וישק להם ויחבק להם" כנקודת ציון ראשונה לאותה פגישה שמתחילה בנשיקה וחיבוק. מה חשיבות העניין שהתורה בחרה לציין אותם?
הוא מבאר כי הנשיקה והחיבוק לא היו רק ביטוי לגילוי אהבה וחיבה של סבא לנכדיו, אלא במעשה זה היה עבודת ה' גם כן. "כדי שתדבק נפשו בהם ותחול עליהם ברכתו".
נדרשת הקדמה של דבקות הנפש עם המתברך. גם כשמדובר בחיבור רוחני, כל עוד שהמתברך קשור לגוף גשמי, יש צורך להביא גם את החלק הגשמי למציאות של דיבוק וחיבור ולכך היה צורך לשתף גם חיבוק ונשיקה בברכת יעקב.
הגר"ח מסיים במסר מחייב עבורנו: "נמצינו למדים כי עניין ברכה אינה רק איחול טוב, אלא לתת למתברך את כל האפשרויות לעבודת ה', וברכה זו מחייבת את המתברך. גם מה שאנו מבקשים בתפילות זה מחייב אותנו, כשאנו פונים למקור הברכות ורוצים מהקב"ה דעה, תשובה, סליחה, גאולה- בקשת הברכה היא תוספת כלים לעבודת ה', כדי שאנו עצמנו נוכל למלאות את הכלים".
'ברכת הבנים' של יעקב לשבטים, לנכדיו מנשה ואפרים, הפכה להיות נכס צאן ברזל בפי כל אב שמברך את ילדיו, ברכה זו מסתמנת כאחד הדברים הבולטים יותר בפרשת ויחי.
הברכה בפרשה מסמלת העברה דורית של חיבור מתמשך מבן לאב, ולאלוקיו.
כל אחד מהאבות בוחר להעביר את הברכה שקיבל בצורה שונה ומותאמת לבניו אחריו, עם דגשים מותאמים לאופי הילד ויכולותיו, מתוך מטרה לחבר את הדור הבא לדור שעבר, שיהיה עוד חוליה בשרשרת הדורות שמחוברת למקור הברכות. תפקיד הברכה משמעותי כדי להעניק לילד שאיפה וכלים בכדי שימלא אותם בס"ד.
כל שבט קיבל את השפע המיוחד לו בהתאם לתפקידו בעבודת ה' שנקעה בברכותיו של יעקב, ובהתאם לברכותיו של יעקב בחלוקת התפקידים בנצחיות של כלל ישראל, כך גם נקבע בשמים, שהסכים ה' עמו בברכותיו לכל שבט ושבט בהתאם לאופיו ותפקידו, כדברי חז"ל "לאל גומר עלי- שהסכים הקב"ה עימו ליתן לכל אחד ואחד לפי מה שהוא.
איך נוכל גם אנו להעביר לילדינו את ה'תפילה' והחיבור להקב"ה כ'כלי' לחיים?
א. יצירת חוויה
זוכרים קודם כל שהתפילה אצל ילד אמורה להיות חוויה. 'זכות' ולא 'חובה'.
הגעה לבית הכנסת בכפייה או בגלל שהילדים של החבר שלי מגיעים ומתפללים יפה- משמעה לרוב זיכרון שלילי מבית הכנסת ומחוויית התפילה לילד.
עלינו לעודד כל רצון ונכונות שמגיעים מצד הילד ללכת לבית הכנסת, לשדר לו שלנו עצמנו טוב להתפלל שם ולמצוא את החוויה החיובית שלנו בעצמנו, לגרום לו להבין שאטרקטיבי וכדאי לו להיות (ב"ה היום ה"תהילים" וה"אבות ובנים" עושים את העבודה לא מעט) וגם לדאוג לתת הרגשה נעימה ומעצימה כשהילדים כבר מגיעים לבית הכנסת.
בשבוע שעבר כשתלמיד בישיבה חיפש 'משהו מתוק', אז שלחתי אותו לכיס החליפה שלי והסברתי שבד"כ אפשר למצוא שם 'אוצרות מתוקים' כאלו שמשמשים לי 'תגבורת' למקרה שאחד מילדיי או מהילדים האחרים בבית כנסת מאבדים את הסבלנות בבית הכנסת, ובוחרים לבכות ולהפריע בשמונה עשרה.
הבחור שאל אותי: "אתה מביא להם את זה אחרי זה כ'פרס' או משתמש בזה כ'עונש' לכך שכשהם עושים רעש הם לא מקבלים סוכריה?
עניתי לו שאני מביא את זה 'לפני' תפילת שמונה עשרה למשל, כתכנון ופתרון מקדים וכהזדמנות לחוויה טובה מבית הכנסת, בוודאי לא כעונש. אך הפרס עצמו הוא להתפלל בבית הכנסת עם אבא.
ב. תפילה אישית
באחד הימים הגיע אלי בחור בישיבה ובפיו 'בעיה': "מהיום- אני 'ברסלב'..." הוא הודיע בהכרזה דרמטית.
"נפלא, אני שמח בשבילך!" הגבתי, "אז איפה פה הבעיה?..."
"הבעיה היא שאבא שלי מאמין בסטריאוטיפים. הוא בטוח שכולם סטלנים שרוקדים על הגגות במקרה הטוב ומעשנים גראס, ובמקרה הרע הוא מתייחס לשמו של אחד הרבנים משם שעשה מעשים שלא יעשו. מבחינתו-כולם כאלה..."
"אני יכול להבין את התדמית שנוצרה להם, אבל 'ברסלב' בשבילי יכול להיות החל מדברי החכמה העמוקים של רבי נחמן שהשכיל ברוב גאונותו להנגיש דברים עמוקים וגבוהים מאוד ברמה הפרקטית ל'עמך', ברסלב בשבילי זה כלי עצום ומיוחד במינו 'התבודדות' וחיבור ישיר ובלתי אמצעי להקב"ה שמשנה חיים, זה גם 'אנטיביוטיקה' שנמצאת בארון התרופות הרוחני בשם "תורה רפ"ב..." והיא יכולה להרים ולשקם אנשים שפופים במצבים קשים וזה גם "תיקון הכללי" שמאפשר תקווה וחוויית תיקון לכל אדם.
נכון, ברסלב יכול להיות אולי גם מילה נרדפת לג'וינט בהקשרים מסוימים, אבל מי אתה ומה החיבור שלך שתפס אותך ב'ברסלב'? שאלתי אותו.
הבחור נפתח ודרך ה'ברסלב' שלו היה ניתן להבין מהי פרשת הדרכים שניצבת בפניו ומדוע הוא עשה את הבחירה הזו כפתרון מבחינתו ומשם גם הדרך להסביר לאביו ולעצמו את ה'ברסלביות' שנחה עליו היתה קלה יותר.
אנשים חושבים שהבעלות על ה"התבודדות" שייכת "ברסלב", אך למעשה התבודדות זה כלי עצום ששייך לכל עם ישראל, על יצחק אבינו כבר נאמר שיצא 'לשוח בשדה', שיחה שמכונה בגמרא "כדבר איש אל רעהו". שיח חופשי, צפוף ומעצים עם הקב"ה, חיבור אישי בכל מצב שהוא.
כשאני שמעתי בעבר מ'תלמיד נושר' לאן הוא נעלם מהישיבה לפרקים והוא תיאר לי את ההתבודדות שלו, נרגעתי.
ידעתי שממצב כזה של חיבור כנה ואמיתי להקב"ה- הוא ככל הנראה יישאר יהודי טוב ומחובר ומאז למדתי באמת לסמוך עליו ועל ההברזות הלא שגרתיות שלו במסגרת עד שהקים בית נאמן בישראל ונשאר אברך למופת.
התבודדות היא לקחת את הכלי העצום של התפילה למישור האישי, לתת לתפילה אינטרפרטציה אישית שהופכת לחוויה משמעותית של חיבור לכל נער ומבוגר 'באשר הוא שם'.
ג. להתפלל בקול.
יש לי ידיד מהישיבה שעורך כיום בזמנו הפנוי עלון ייחודי בשם "דרך הבעל שם טוב" שמבוססת על מאמריושל רב שהיה אחד מתלמידיו של הרב אשר פריינד זצ"ל.
העלון כתוב בצורה מונגשת, כנה וידידותית מאוד לקריאה, אך העוצמה הגדולה ביותר שבו הוא שהעלון מצליח להחדיר "שפה" חדשה של חיבור ותפילה ישירה להקב"ה, במיוחד במצבי קושי וחוסר אונים, ולהכניס לראש וללב טקסטים מעצימים ומחברים להקב"ה שבאים לידי שימוש בעת הצורך באופן טבעי.
לא מזמן, בסיטואציה של מריבה בבית בין הילדים שגררה חוצפה, אמרתי לאחד מילדיי "תתפלל שיהיה לך יצר טוב ותצליח להתגבר", והוא ענה לי: "תתפלל אתה!...", אז חשבתי לעצמי שזו הזדמנות טובה לנסות את ה'שפה' הזו שאני נהנה לקרוא והתחלתי להתפלל בקול, דממה השתררה בבית והאוזניים של שני הניצים נדרכו בקשב רב.
ביקשתי בקול משתנק מהקב"ה שיתן לי כוחות וסבלנות וגם הרבה שמחה וכח, כי לפעמים זה מוציא לי ולאמא את הכוחות, השמחה והחשק... שאצליח בחינוך שלו ושגם כשקשה לי והוא לא מתגבר אני אדע למצוא את הפנימיות שלו ולראות את הכוונה והרצון הטוב שיש בו, שאצליח להרגיע ולעודד אותו שלא ידאג, שבעתיד זה יהיה לו יותר קל להתגבר כשהוא יגדל ויהיה לו יותר כח ויצר טוב...
ההשפעה של התפילה הזו היתה מיידית, כמו 'תרופת פלא' שהשפיעה לפחות ל8 שעות כמו 'נורופן'.
החלטתי שזה בדיוק הזמנים שאפשר לחבר את הילדים לכלי הזה של תפילה והתמודדות עם הקשיים ביחד עם הקב"ה.
להפוך את חוסר האונים והמצוקה לחוויה של חיבור והנכחת ה' בכל מצב.
ד. ברכת הבנים.
מאז שהם ילדים קטנים אני משתדל שלא לוותר על 'ברכת הבנים' שלפני הקידוש בליל שבת.
גם מצידם הם לא מפספסים את זה. זהו רגע אישי וחווייתי עם הילד שהוא לא מוותר עליו גם כשהוא 'בהפגנה' של ברוגז או בקריזה.
לאחר הנוסח הקבוע אני לוחש לכל ילד באוזן "סוד" ארוך, עם ברכה ב"פריסטייל", נוסח אישי ומותאם לחוויות השבוע או היום והשעה שעברו עליו: "רפואה שלמה" אם הוא חולה בבית, "שיהיה אהוב ומקובל על החברים" אם זה הנושא, "הצלחה במבחן" וכו'.
זה הזמן שלי גם ל'סגירת חשבון' עדינה כשיש צורך. "שיהיה לך יותר יצר טוב ותתגבר על היצר הרע שגורם לך לריב עם אחותך ולקנאות בה במקום לראות כמה אתה מיוחד..."
אבל ה"סוד" באוזן תמיד מתחיל באותו נוסח: "שתהיה צדיק ותלמיד חכם, ירא שמים ובעל מידות טובות, שה' יאהב אותך תמיד ושתמיד תאהב את ה'..."
השבוע זכיתי לקבל על הכרית שיר מרגש שהוקדש לי מבני בן ה9 ובו נכתב בין השאר: "...יש לי אבא עם לב מאמין. הוא חולם שאגדל ואלמד בישיבה, שאדע ואבין בתורה, תודה אבא על תשומת הלב, אשתדל שלא לאכזב".
אז הבנתי שאם יש משהו שעשיתי נכון, זו כנראה ה'ברכת הבנים' הזו, שיש בה סוג של 'תיאום ציפיות' מבחינתם מולי ומול עצמם.
ב'זאת חנוכה' השנה ישבנו מול הנרות, כשבאוויר המשפט מעורר ההשראה של האדמו"ר מחב"ד "לכל נר יש סיפור משלו" עזר לנו לדמיין מה הסיפור של כל נר ולהמר איזה נר ישרוד אחרון והאם ההימור שלנו התברר כנכון או שדווקא הנרות שהיו נראים לנו כקטנים וחלשים שרדו בסוף יותר משום מה...
לסיום סימבולי, כיאה ליום המסוגל הזה, כל ילד ביקש 8 תפילות, בקשה מול כל נר.
ופתאום אני שומע משפט מוכר יוצא מפיו של הילד: "שאני אזכה להיות צדיק ותלמיד חכם, ירא שמים ובעל מידות, שה' יאהב אותי ושאני אוהב אותו תמיד..."
"ברכה" היא פיסת תפילה שאותה אנו יכולים לשאת איתנו בכל שעה, כל היום, ב'כיס'. 'תפילת הדרך' לכל מצב.
'ברכה' היא גם דרך נפלאה ללמוד ולגלות מהמברך מה חשוב לו באמת, מה הם השאיפות הכמוסות והמשאלות האישיות שלו, אותן הוא מאחל לזולתו... תשאלו את החייט היקרן והמרוחק אליו אני הולך בכל תיקון בגד או קניית חליפה חדשה, בין השאר כדי לשמוע ממנו, יהודי פשוט וחם לב, את ברכת הפרידה המפעימה בצאתי מהחנות: "שתזכה ללבוש את זה כשהמשיח יגיע!..."
ברכה היא הזדמנות עבורנו להתחבר ולהזמין כלים מהקב"ה.
בכל אכילה, כל יציאה לשירותים, כל ראייה ושמיעה מיוחדת חושית, כל נס, כל מקום חדש, כל שמחה דרמטית ובגד משמח, יכול להיות עבורנו הזדמנות לחיבור ישיר עם הקב"ה, להתבודדות, לחוויה אישית של הנכחת הקב"ה בחיינו ובחיים של ילדינו.
נוכל לתת להם ולעצמנו את זה כמתנה לחיים. ככלי עזר להתמודדות, אולי המשמעותי ביותר בארגז הכלים.
לכל אחד יש תפילה שלו, תפילה משלו. 'ברכה'.
"איש כברכתו נתן לו".
הרב אבי אברהם, מנהל חינוכי בישיבת דרכי צבי ומטפל רגשי מטעם מח' נוער בעיריית ב"ב ומרכז תורני אוהליך, מייסד מרכז קומ"ה לקידום והעצמה וחבר הנהלת איגוד ענ"ף.
לפניות והארות: Merkazkuma@gmail.com