דף יג
*שחיטת גוי. *השוחט בלילה. *שבת ויו"כ וכר"י.
א. שחיטת גוי נבילה ומטמאה במשא, והשמועות 1. השוחט לשם ע"ז שחיטתו נבילה, והמשנה דלא כר"א הסובר סתם מחשבת גוי לע"ז או דדווקא מין אפילו שהוא ישראל שחיטתו לע"ז, וכן: פתו פת כותי, יינו יין נסך, ס"ת שכתב כספרי קוסמין, פרותיו טבלין, ופליגי האם בניו ממזרין או דלא חוששים שמפקיר את אשתו. 2. גוי ששחט לא חיישינן שהוא מין משום דאין רוב הגויים מינין אלא מנהג אבותיהם בידיהם, אבל גוי שהוא מין שחיטתו פסולה וכן מורידין ואין מעלין, ולמרות זאת מקבלים ממנו קרבן. 3. שחיטת גוי מטמאה במשא, ואתי למימר לל"ק דתקרובת ע"ז מטמאה אף באהל וכריב"ב, ולל"ב קמ"ל דאף תקרובת ע"ז לא מטמאה באהל ולאפוקי מריב"ב.
ב. דיני השוחט בלילה 1. בחושך דומיא דסומא, שחיטתו כשירה בדיעבד. 2. באבוקה כנגדו הויא דומיא דיום וכשר לכתחילה.
ג. השוחט בשבת וביו"כ שחיטתו כשירה ומוקמינן דאתי כרבי יהודה וסובר שאסורה עד לערב, והגמ' מחפשת מהי המימרא של ר"י 1. ר"י אוסר לחתוך נבילה שמתה בשבת כיון שלא היתה מוכנה מאתמול, ודחי דהתם הבהמה עמדה מעיקרא לאכילה ולבסוף הוכנה לכלבים משא"כ הכא שנשארה מוכנה לאדם, ואין לומר שהבהמה בחייה עומדת לאכילה ולגדל והוברר הדבר כיון דלית לר"י ברירה דסובר שא"א להתנות בעירוב. 2. הכלים שנשברו בשבת ר"י מצריך שיעשו מעין מלאכתן ש"מ דבעי הכנה, ודחי דהתם אסור משום נולד משא"כ הכא הוי אוכלא דאיפרת ומותר לר"י כדאשכחן דשרי משקין שזבו מזיתים וענבים שנכנסן לאכילה. 3. אסור לטלטל נר ישן כיון דהוקצה ביה"ש, ודחי דלא שמעינן במוקצה מחמת איסור. 4. ר"י אוסר לטלטל נר שהדליקו בו באותה השבת, ודחינן דהתם הוא דחאו בידים. 5. למסקנא מייתי המבשל בשבת לר"מ בשוגג יאכל במזיד לא יאכל, לר"י בשוגג יאכל במזיד לא יאכל, לר"י בשוגג יאכל למוצ"ש ובמזיד לא יאכל עולמית, ולר"י הסנדלר בשוגג יאכל לאחרים במוצ"ש ובמזיד לא יאכל עולמית. ומוקמינן למתני' בשוגג וכר"י, ולא מוקמינן כר"מ ובמזיד כיון שהמשנה השוותה את שבת ליוה"כ דבתרוייהו א"א לאכול, ודלא כר"י הסנדלר ובשוגג כיון שהמשנה התירה במוצ"ש אף לו ולא חילקה בינו לבין אחרים.
שאלות לחזרה ושינון
א. דין שחיטת גוי והשמועות (3)
ב. דיני השוחט בלילה (2)
ג. השוחט בשבת ויו"כ, ומהי המימרא של ר"י (5)