דף י
*חמירא סכנתא מאיסורא. *נמצאת הסכין פגומה. *העמד על חזקתו.
א. בהמה בחייה עומדת בחזקת איסור עד שיוודע במה נשחטה ואם נשחטה עומדת בחזקת היתר עד שיוודע במה נטרפה, וקמ"ל אף בנולד ריעותא שזאב נטל המעיים והחזירן מנוקבים תלינן שנשך במקום שהיה נקב, אבל בניקור חוששין שהיה במקום נקב של נחש ואין לאכול משום דחמירא סכנתא מאיסורא. והשמועות 1. ספק מים מגולין אסורין, ולעומת זאת: ספק טומאה ברה"ר טהור, ודחי דגמירי מסוטה דטמאה רק ברה"י. 2. שרץ בפי חולדה שהולכת ע"ג ככרות של תרומה וספק נגע טהור, ודחי דה"נ גמירי מסוטה דבעינן שיהא בו דעת להשאל. 3. צלוחית ובה מים לפרה אדומה אם הניחה מכוסה ובא ומצאה מגולה פסלינן לפרה אם יכולה חולדה לשתות ממנה אך אינה מטמאה אחרים ולא חיישינן מספק שנתגלתה ע"י אדם טמא ש"מ דחמירא סכנתא מאיסורא.
ב. השוחט בסכין ונמצאת פגומה, רב הונא פוסל אפילו אם שיבר בה עצמות כל היום מכיון שבהמה עומדת בחזקת איסור, ורב חסדא מכשיר דתולה שנפגמה בעצם דודאי פוגם משום דפגימה בעור הויא ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי. והשמועות 1. טבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ לא עלתה לו טבילה עד שיאמר ברי שלא היה עלי קודם לכן, וקאמר דאיכא חזקת טומאה וריעותא בטבילה משא"כ בבהמה דאף שיש לה חזקה שלא נשחטה אבל הריעותא בסכין ולא בה. 2. שחט בעוף את הושט ונמצאת הגרגרת שמוטה ולא ידוע מתי נשמטה אמרו כל ספק בשחיטה פסול, ואתי להביא לר"ה נמצאת הסכין טריפה ולר"ח ספק שהיה או ספק דרס מכיון שהריעותא בבהמה. 3. פסקינן הלכתא כר"ח דכשר אם שיבר עצמות וכר"ה בשלא שיבר עצמות ובהא ר"ח מכשיר דתולה שנפגם בעצם המפרקת. 4. רב יוסף הטריף עד שלש עשרה בהמות, ומוקמינן כר"ה והטריף גם את הראשונה דלר"ח אפילו האחרונה כשירה מכיון דתלינן. 5. השוחט בהמות בזו אחר זו צריך בדיקה בין כל אחת ואחת, מכיון שאם לא יבדוק וימצא פגום נכשיר רק את הבהמה הראשונה, וא"צ בדיקת חכם אלא מפני כבוד החכם אבל בסתמא עד אחד נאמן באיסורין.
ג. המקור דאמרינן העמד דבר על חזקתו הוא מזה שהכהן יוצא מן הבית ומסגירו ולא חוששים שעד שיצא התמעט שיעור הנגע, ורב אחא דחי דלמא איירי שיצא דרך אחוריו והשמועות 1. יציאה דרך אחוריו אינה יציאה, ודחי מכה"ג ביו"כ. 2. מסגיר נגע שנמצא אחורי הדלת, ודחי שיכול לפתוח חלון כיון שהוחזק הבית למנוגע. 3. הלך הכהן לביתו והסגיר הבית מוסגר, ודחי דלמא איירי שיש שורת בנ"א עד לבית הכהן ואומרים שהנגע עומד בעינו.
שאלות לחזרה ושינון
דף י
א. השמועות בחמירא סכנתא מאיסורא (3)
ב. המח' בשחט בסכין ונמצאת פגומה, והשמועות (5)
ג. השמועות בהעמד דבר על חזקתו (3)
דף יא
*הליכה אחר הרוב. *רוב השוחטין מומחין. *כוונה בשחיטה.
א. הדין שהולכים אחר הרוב, ברובא דאיתא קמן נאמר אחרי רבים להטות, ובעי מה המקור לרובא דליתא קמן 1. ראש העולה מוקטר ואינו מנותח ולא חיישינן לשמא ניקב קרום של מח, ודחי דלמא קורעו ואינו מבדיל ולכן לא נחשב נתחיה לנתחים. 2. כנ"ל בקרבן פסח שאסור לשבור בו עצם, ודחי דלמא שורפו ע"י גחלת ובודק. 3. מקטירין האליה תמימה ולא חיישינן שנפסק חוט השדרה, ודחי דלמא פותח ובודק ומשאיר מחובר. 4. בעגלה ערופה ילפינן שצריכה להיות שלימה ולא בדקינן מטריפות אף שמכפרת כעולה. 5. פרה אדומה נשרפת שלימה ונקראת חטאת. 6. שעיר המשתלח צריך שיהיה ראוי לשם וא"א לבדקו מטריפות לאחר שהושלך. 7. מכה אביו ואמו נהרג ולא חיישינן שאינו אביו משום דאמרינן רוב בעילות אחר הבעל, ואין לומר שהוריו היו חבושים דאין אפוטרופוס לעריות. 8. ההורג את הנפש נהרג ולא בדקינן דלמא הרג טריפה, וכן לא חיישינן דלמא היה נקב במקום הסייף. 9. עדים זוממין נהרגים ולא חיישינן שהעידו בטריפה וא"א לבדוק זאת כיון שאם העדים הרגו אינם נהרגין על הזמתן. 10. התורה אומרת לשחוט ולא חיישינן ששוחט במקום הנקב. ודחינן לכולהו דדלמא היכן שאפשר לבדוק בדקינן, שהרי לר"מ דחייש למיעוטא אכלינן בישרא ושחטינן פסח וקדשים כיון דאי אפשר.
ב. השמועות בדין רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן 1. ראה אחד ששחט מתחילה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור, ואין לומר דלא ידע האם גמיר או לא מכיון שרוב המצויין אצל שחיטה מומחין הן. אלא איירי ששחט בפנינו כראוי רק סימן אחר וחיישינן דלמא איתרמי. 2. האומר לשלוחו שישחט ומצא שחוט חזקתו שנשחט כדין משא"כ בתרומה, והטעם דאם נעשה ע"י מי שאינו שלוחו בשחיטה כשר משום דרוב המצויין אצל שחיטה מומחין משא"כ תרומה צריכה דעת הבעלים. 3. אבדו גדייו ומצאן שחוטין ר"י אוסר ור"ח בנו של ריה"ג מתיר, ורבי קאמר דבאשפה שבשוק נראין דברי ר"י שאוסר ובמצאן בבית נראין דברי ר"ח שמכשיר וזה לכו"ע, ופלוגתייהו להו"א האם רוב המצויין אצל שחיטה מומחין, ולמסקנא לכו"ע מומחין ופליגי האם אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה שבבית.
ג. השמועות בדין כוונה בשחיטה 1. שחיטת קטן כשירה משום דלא בעינן כוונה לשחיטה, וכן בזורק סכין בכדי לנעצה בכותל והלכה ובאה כדרכה ושחטה ר"נ מכשיר וחכמים פוסלין. 2. קטן יש לו מעשה מדאורייתא כדאמרינן שאם חקקו בעץ עשאוהו למקבל טומאה, מחשבה גרידא אפילו מדרבנן אין להם, ומחשבה הניכרת מתוך מעשיו כגון שהעלה פירות לגג והפך בהם לל"ק בעי ולל"ב פשטינן שיש להם רק מדרבנן ולא מדאורייתא. 3. מתעסק בקדשים ושחט פסול, שנאמר ושחט את בן הבקר ושנה עליו הכתוב לעכב שנאמר לרצונכם.
שאלות לחזרה ושינון
דף יא
א. מה המקור לרובא דליתיה קמן והדחיות (10)
ב. השמועות בדין רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן (3)