הרבנית חדוה לוריא: כשהאמונה ממריאה אל-על

אז מה היה לנו שם? את הפרטים כבר פרסמו בכל מקום. בקצרה, טיסת אל על שהתעכבה בשל השלג בניו יורק ואיחור אנשי הצוות, יצאה בעיכוב גדול, ומכיוון שהיה חשש שהנחיתה בישראל תהיה לאחר כניסת השבת, הונחתו נוסעיה שומרי המצוות "לעשות את השבת" באתונה.

מכאן הכל היה כבר נתון לפרשנות. כדור השלג החל להתגלגל ולהתנפח לממדי ענק. ההתפוצצות החלה בפרסום שלילי של נוסעת שהיתה על המטוס והפילה את האשמה על הנוסעים החרדים שהיו בטיסה, אלו שנאלצו לשבות באתונה, הרחק ממשפחתם וללא מזוודותיהם וחפציהם האישיים שהמשיכו עם המטוס לישראל.

חברת אל-על נתלתה באמירה הזו, על המחשבות והפרשנות של גברת זו, נאחזה בפרטים השגויים במקום להתמודד עם האמת, להתנצל ולומר "טעינו". הרשת, כמנהגה, געשה באנטי הקבוע נגד החרדים כשעיר לעזאזל האשם בכל המחדלים והצרות.

אבל יש אלוקים בשמיים והקב"ה דואג גם לבניו המונחתים ביוון. בטיסה נכח כתב עיתון "ישראל היום", יהודה שלזינגר, שבאינסטינקט של עיתונאי, כשהחלו ההתרחשויות הוא תיעד וצילם. גם את השירה הספונטנית לכבוד השבת, למרות הידיעה שלא יהיו בביתם. בזכותו יכולנו לראות ולשמוע את האמת.

אליו הצטרפו גם אחרים שגילו מה היה שם בדיוק, על האיחור של עובדי אל על, על הסירוב להוריד את הנוסעים מהמטוס לפני שהמריא, כדי שיוכלו לפחות להישאר בניו יורק, על ההבטחות ש"יהיה בסדר" ועוד.

בלית ברירה, החברה קיפלה את זנב המטוס והודיעה כי תקים ועדת חקירה לבדוק את נסיבות האירוע. לבסוף, למעלה משבוע לאחר התקלה, דאגה אל על לבקש מחילה באמצעות התנצלות מתחמקת שרק העלתה יותר את חמתו של הציבור.

שיעור משמיים

אנחנו יודעים שכל אירוע בא ללמד אותנו משהו. אז קודם כל, כמו שהיה אומר החפץ חיים זצ"ל, כל ההמצאות שיש כאן בעולם, הן כדי שנראה מה קורה שם ונלמד על עולמות עליונים. קיבלנו פה תזכורת חזקה כי "עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים".

האמת אינה נעדרת, כאן היא הגיעה בזכות אותו שליח טוב שהיו לו הכלים להוציא אותה לאור.
הלימוד העיקרי שאפשר ללמוד מכאן הוא על ההשפעה שיש לפרשנות שלנו על החיים שלנו. איך אנחנו מכניסים את עצמנו ללחץ.

מספרים על בעל עגלה שרצה להוריש את העסק שלו לבנו לפני כן, רצה לבדוק שהוא יודע להפעיל את העסק. הוא שאל את בנו, אם יהיה יום חורף וקר עם הרבה מאוד בוץ, איך תחצה את הביצה שנוצרת בשביל? הבן רצה להרשים את האב וניסה לומר שייכנס לאט, קודם עם הפרסות הקדמיות של הסוס הראשון, אחר כך הסוס השני ואז ישלב ביניהם.

האבא קטע את ההסבר ואמר לו "תקשיב לי טוב, כשאתה רואה שיש ביצה, פשוט תעבור מסביב, אל תיכנס לשם". כך גם עם מתח נפשי, לא נכנסים לשם. מהן הסיטואציות שגורמות לנו מתח? חשבון הבנק, הילדים, השכנה, הבוס ועוד אין סוף תירוצים.

חשוב להבין, המתח הוא תופעה פנימית פסיכופיזיולוגית. הוא אינו תוצאה של הסיבות, אלא תוצאה של הפרשנות שלנו על הסיבות, ועל המציאות. לדוגמה, אדם ירד מנכסיו או פוטר ממקום עבודתו. זה בהחלט לא פשוט להתמודד עם מצב כזה. הוא לא יודע מה ילד יום. אבל מי שיש לו אמונה, יש לו את היכולת לדעת כי הכל מאת ה' יתברך.

בסופה של הדרך הוא גם יבין את הסיבה. כאשר באים עלינו אירועים שאין לנו שליטה עליהם, יש בתוכם נקודת בחירה. הבחירה החופשית שלנו היא איך לפרש את המציאות, לא דרך הלחץ והמתח. נזכור תמיד שיש בתוכנו הרבה כוחות והקב"ה מאתגר אותנו כדי שנצמח ונרוויח עוד אמונה.

אמונה היא כמו שריר שאפשר לחזק ולאמן. כתוב בפרשת וישלח "ויאבק איש עמו" - כאשר יעקב אבינו נותר לבדו, ובהמשך כתוב "ונשגב ה' לבדו" - דווקא בנקודה הזאת של הלבד אנחנו יכולים לגלות שאין עוד מלבדו. "מעשה אבות סימן לבנים". אנחנו לוקחים מהם את ההדרכה שלנו לחיים, המאבק הזה שנאבק יעקב נמשך עד היום.

אמונה בין הסיבה לתוצאה

הקב"ה העניק לנו עולם שלכאורה מלא בסיבות ותוצאות. אנחנו חושבים שהשמש מאירה כי בוקר או שהגיע הבוקר והשמש מאירה. כשמישהו פוטר הוא מחפש את הסיבה, מי דיבר עליי? קיצוצים? אבל הקב"ה מבקש מאתנו להכניס בין הסיבה לתוצאה את המילה אמונה. כמו יעקב אבינו, להמנע מלפרש את המציאות כמו אסון שאי אפשר להתמודד איתו ולהיכנס למתח.

החיים בלחץ משפיעים על הגוף. לחץ הדם עולה, סוכר ברמות גבוהות, חולשה, עייפות, מיגרנות וסחרחורות. תופעות שונות של סטרס משפיעות עלינו. עבודת החיים שלנו היא להאמין ולהבין שהבעיה זו לא המשכנתא, או הילד, או אולי החמות.

הבעיה היא החוסר בכלים של אמונה. יש לנו כוח כיהודים, כבנים לעם הנבחר, לקבל כלים, איך לצמוח נכון מהמציאות. איך לפרש אמונית את המציאות. לכל תוצאה יש את הסיבה האמיתית שלה.

תכלית המצוות שלנו: שבת, מועדים, ברכות ולימוד תורה הן כדי לחזק את הנקודה הזו. להיאבק כדי שהאמונה לא תתכסה באבק, להיאבק עד עלות השחר ולזכור שאחרי הרגע החשוך ביותר מגיע האור הגדול.

היהודים ביוון, אלו שנחתו שם מטיסת השבת, זכו לאירוע מופלא בזכות שליח חב"ד באתונה, הרב מנדל הנדל ורעייתו הרבנית נחמה, שבזמן הקצר שעמד לרשותם מאז שקיבלו את ההודעה על 150 האורחים הלא צפויים (בנוסף ל-130 שהזמינו מקום מראש) הפשילו שרוולים, טרחו, יגעו והפיקו להם שבת מרוממת.

לא היינו צריכים להשאר במתח זמן רב כדי להבין מהי הסיבה האמיתית לכל הסאגה הזו. הסיום הגיע מהר מאוד, כאשר הרב הנדל סיפר בראיון עמו על כך ששיתף את האורחים מהטיסה אודות פרויקט של הקמת מקווה טהרה שכרגע נמצא בשלבי בנייה שעלותה רבה מאוד ובשל קשיים תקציביים היא נעצרה והאורחים שנקלעו לאתונה מבלי לתכנן, הבינו שזו התוכנית השמיימית והתחייבו להקדיש סכומים מכובדים ולסייע בידו במימון סיום הבניה.

ניתן לסכם ולומר שיהודים שומרי מצוות הגיעו "במקרה" ליוון, בחודש כסליו והתחייבו לסיים את בניית מקווה הטהרה במקום. זהו לא דמיון, זו המציאות, אם רק מביטים בה בעיניים של אמונה.

אז במקום לכעוס אפשר רק להודות לאל על, שבזכות הטיסה הזו זכינו לראות את ההשגחה, את האהבה, את האחדות ואת נצחון האור על החושך גם בימינו אנו. נותנים לאמונה להמריא אל על, ומבינים שהכל מאיתו יתברך, במילותיו של יעקב אבינו "קטונתי מכל החסדים".