דף צא
*הקידוש בגודש. *מנחת נסכים.
א. גודש הכלי במדות הלח מקדש ובכלי היבש אינו מקדש, והדינים 1. הטעם דאינו מקדש ביבש, לת"ק משום דנמשחה מבפנים ולא מבחוץ, לר"ע לא נמשחה כלל, ולרבי יוסי אף מדת הלח לא נתקדשה ובירוצה קדש משום דנעקר ובא מבפנים. 2. טעמא דהבירוצין קדושים בכלי הלח אף שמכוון לקדש רק מה שצריך, פליגי האם משום שכלי שרת מקדשין שלא מדעת, או גזירה שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול ושיכא למגזר בחוץ ולא גזרינן כן בשלחן מכיון שהוא בהיכל. 3. בירוצי המדות מביאים עם זבח אחר אם לאו יביאום לקיץ המזבח ואם לנו נפסלו, ופליגי האם זהו מותר נסכים שהולך לקיץ המזבח או דזהו המקבל לספק סלתות להקדש בזול והתיקר או ביוקר והוזל דתמיד יד הקדש על העליונה.
ב. איכא מנחת נסכים בכל קרבנות הצבור והיחיד מלבד בכור מעשר ופסח חטאת ואשם ורק חטאתו ואשמו של מצורע טעונין נסכים, ודרשות הפסוקים 1. נאמר להדיא עולה, זבח היינו שלמים, ואו זבח לרבות תודה, וקס"ד שאין בה נסכים מכיון שיש עמה ארבעה מיני לחם. 2. לפלא נדר או בנדבה, למעט בכור מעשר פסח חטאת ואשם שאינם באים בנדר ונדבה. 3. חובות הרגלים, או במועדיכם אתי להביא עולות ראיה ושלמי חגיגה שהם חובה מחמת הרגל, ושעיר חטאת המוספין נתמעטו מבן בקר שיצא מן הכלל. 4. עולת העוף פטורה, לרבי יאשיה שנאמר מן הבקר או מן הצאן, ולרבי יונתן שנאמר זבח אתי למימר שהמתחייב בסתמא א"צ להביא גם מהבקר וגם מהצאן אף שנאמר ומן הצאן. 5. ועשיתם אשה כלל לפלא נדר או לנדבה פרט לריח ניחוח חזר וכלל, אילולא היה נכתב עולה הו"א לחייב בבכור מעשר ופסח דדמו לפרט שאינו בא על חטא, והשתא איזהו נתמעטו ומרבינן לחייב במותרות עולה. 6. או לנדבה איצטריך או לרבי יאשיה לומר דבכדי להתחייב א"צ להביא נדר ונדבה ביחד, ולרבי יונתן לומר דהמביא נדר ונדבה צריך להביא נסכים לכ"א. 7. או במועדיכם, לרבות המביא עולה ושלמים תרוייהו נדר או נדבה. 8. או זבח לרבות שתי עולות אחד בנדר ואחד בנדבה. 9. או שלמים, לרבות הביא שנים בנדר ושנים בנדבה. 10. מן הבקר או מן הצאן לרבי יאשיה, לרבות בחד מינא. 11. ככה תעשו לאחד, לרבות הקדיש בבת אחת והביא בבת אחת. 12. ויין לנסך תעשה על העולה או לזבח לכבש האחד, דאחר שנכתב שחטאתו ואשמו של מצורע באים עם מנחת נסכים ה"נ באים עם יין. ואין לרבות חטאתו ואשמו של נזיר דנתמעטו מאו לאיל, דרק במצורע שייך שלשה ריבויים. 13. לכבש זו עולת יולדת, האחד זה אחד עשר של מעשר, לאיל זה אילו של אהרן דהוי יחיד שקבוע לו זמן, או לרבות פלגס אליבא דר"י ולבר פדא דהוי ספיקא קשיא. 14. קרא ככה יעשה אתי דאין לחלק, לשור האחד לפר ועגל, או לאיל לבן שתים ושלש, או לשה בכבשים לכבשה ורחילה, או בעזים לגדי ושעיר.
שאלות לחזרה ושינון
דף צא
א. הקידוש בגודש הכלי, והדינים (3)
ב. באיזה קרבנות יש מנחת נסכים, ודרשות הפסוקים (14)
דף צב
*סמיכה בקרבנות צבור. *קרבנו בסמיכת שלמים.
א. בכל קרבנות הצבור אין סמיכה, לר"י חוץ מפר העלם דבר של צבור ושעיר המשתלח ולר"ש אף שעירי ע"ז. והשמועות 1. כפרת יוה"כ בטומאת מקדש וקדשיו כהנים בדם פרו של אהרן וישראל בשעיר הנעשה בפנים, ובשאר עבירות לר"י כהנים וישראלים בשעיר המשתלח ולר"ש כהנים בוידוי פרו של אהרן. והסמיכה על שעיר המשתלח, ר"י לשיטתו דהויא סמיכה בבעלים שהרי אף הכהנים מתכפרים בו, ולר"ש אינה סמיכה בבעלים לכן אינו נחשב בכלל שתי הסמיכות בצבור. 2. בפר העלם נאמר הפר ולר"י למיעוטא שעירי ע"ז מסמיכה ולר"ש להו"א לומר שאהרן סומך על פר העלם ולמסקנא ר"ש יליף מהחי שנכתב בשעיר המשתלח דאהרן נתמעט מסמיכה בשעירי ע"ז משום דבעינן סמיכה בבעלים אבל לעולם הזקנים סומכים. 3. נאמר בשעיר נשיא וסמך ידו על ראש השעיר אתי לרבות סמיכה לר"י בשעיר נחשון ולר"ש בשעירי ע"ז, ואין לרבות שעיר הנעשה בפנים ביוה"כ כיון דאינו מכפר על עבירת מצוה ידועה. 4. לרבינא גמירי שיש שתי סמיכות בצבור ופליגי האם שעיר המשתלח נחשב, ואמרינן דאיצטריך הלכתא בכדי לדחות את הק"ו שיהיו כבשי עצרת טעונים סמיכה בק"ו משלמי יחיד שאין בהם תנופה חיים, ואיצטריך קרא דשעיר נשיא לומר ששעירי ע"ז הם הטעונים סמיכה ולא שעיר פנימי של יוה"כ.
ב. נאמר לגבי סמיכה בקרבן שלמים קרבנו שלשה פעמים, ואיצטריך 1. להו"א למעט מסמיכה: בכור אף דעדיפא שכן קדושתו מרחם, מעשר שמקדש לפניו ולאחריו, ופסח שהוא מחוייב להביא. ודחי בק"ו דשלמים טעונים סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק, לכן א"צ קרא למעוטי וזהו אסמכתא בעלמא. 2. למסקנא לחכמים למעט שאין סומכין על קרבן חבירו, קרבן עכו"ם, ושכל בעלי הקרבן סומכין, אבל יורש סומך דילפי המר ימיר לרבות יורש וילפי סוף הקדש מתחילת הקדש. 3. לר"י קרבנו למעט יורש ופליג על סמיכה בכל בעלי קרבן או דעכו"ם וחבירו אתו מחד קרא, והמר ימיר אתי לרבות את האשה.
שאלות לחזרה ושינון
דף צב
א. הסמיכה בקרבנות הצבור, והשמועות (4)
ב. אמאי נאמר בשלמים קרבנו שלש פעמים (3)