דף פא
*נתערבה בתמורתה ומתה. *תודה ומעות מע"ש. *פסח מן החולין.
א. לרבי חייא אמר הרי זו תודה ונתערבה בתמורתה ומתה אחת מהן אין לה תקנה דא"א להביאה עם לחם ולא בלי לחם, ומייתי אופנים להכשירה והדחיות 1. יביא לחם ויאמר שאם זו תמורה יצאו לחולין, ודחי דאין מכניסין חולין לעזרה. 2. יביא בהמה ולחם ויתנה שהבהמה תהא תודה או שלמים, ודחי שממעט מאכילת השלמים. 3. יתנה שתהא תודה או מותר תודה, ודחי דאין מפרישין תחילה למותרות. 4. יתנה שתהא תודה או תמורת תודה, ודחי דא"א להכשיר באופן שמתחייב מלקות על התמורה. 5. יתן לחם בהר הבית ואליבא דרבי יוחנן, ודחי דא"א להניף רק בפנים והוי חולין בעזרה. 6. לחזקיה דקדשו ארבעים מתוך שמונים יביא בהמה עם שמונים חלות ויקדש ארבעים, ודחי דממעט באכילת שמונת החלות שתורם. 7. לר"י דהמפריש חטאת מעוברת מתכפר בה או בולדה, ה"נ יביא בהמה מעוברת ויביא שמונים ויתנה שהולד יהא תודה או מותר תודה, ודחי דלמא לר"י אם שייכו אינו משויר וטעמו שסובר אדם מתכפר בשבח הקדש. 8. יביא בהמה ויאמר הרי עלי ויביא בהמה אחרת ושמונים חלות ויתנה שהבהמה השלישית תהא לאחריות, ודחי דהתורה אמרה טוב שלא תדור.
ב. החיוב בהבאת תודה וממעות מעשר שני 1. המתחייב תודה עליו להביא ואת לחמה מן החולין אף אם אמר שיביא את לחמה מן המעשר. 2. אמר שיביא את התודה מן המעשר יביא, ואם אמר שיביא את לחמה מהמעשר יקנה את הסולת ולא יביא מחיטים של מע"ש. וחיטים הלקוחות ממעות מע"ש פליגי האם יביא או לא, דאמרינן בגז"ש שם ממעשר והנך אין גופן מעשר ומאידך הם ממין מעשר. 3. המתחייב לחמי תודה התחייב בתודה ולחמה מכיון דקאמר סוף דבר, ובמשנה שהמתחייב תודה מן המעשר ולחם מן החולין אינו מתחייב בשל כך להביא תודה ולחמה מהחולין מכיון שהמתחייב להביא לחם בשביל לפטור את תודתו, אבל לא שייך לומר שמביא תודה ע"מ לפטור לחם. 4. המתחייב תודה בלא לחם וזבח בלא נסכים כופין אותו להביאם כדין, וקאמר דכן הדין במתחייב לחמי תודה בפ"ע שחייב להביא תודה. ואמרינן דאינו נדר ופתחו עמו, לחזקיה אתי כב"ש דסברי תפוס לשון ראשון, ולר"י אתי אף לב"ה ובאומר שאילו היה יודע היה נודר כדין אבל אם אומר שלא היה נודר פטור אליבא דב"ה. 5. המתפיס מעות מע"ש לשלמים, לר"י דמע"ש ממון הדיוט לכו"ע קני, ולר"מ דממון גבוה לר"י קני ולר"א לא קני והטעם דלא אלימא קדושת השלמים לחול על המע"ש ולכן אינו בתורת יציאת העור לחולין דהוי כקונה שור לחרישה.
ג. המתחייב קרבן בא רק מן החולין דילפינן מפסח, ומייתי מנלן דפסח בא רק מן החולין 1. ר"א יליף מפסח מצרים דסובר דנין אפשר משאי אפשר. 2. ר"ע הקשה לר"א: חדא דאין דנין אפשר משאי אפשר ואף לדבריו הרי פסח מצרים אינו טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח, ר"א ענה לו דדנין ועל קושייתו השניה פסח מדבר יוכיח, ולדברי ר"ע מייתי דילפינן מועבדת להשוות כל עבודות חודש ניסן להדדי, ואין משיבין על ההיקש. 3. ר"ע גופיה יליף מחטאת דכל הקרבנות אינן באות אלא מן החולין, וכדלקמן.
שאלות לחזרה ושינון
א. מדוע אין תקנה לתודה שנתערבה בתמורתה ואחת מהן מתה (8)
ב. החיוב בהבאת תודה ומעות מעשר שני (5)
ג. מנין דפסח בא רק מן החולין (3)