כולנו חכמים, כולנו נבונים, ולכולנו יש דעות. אבל ישנם רגעים, שבהם, הדעת, צריכה לגבור על אותן הדעות.
הדעת, זו שמשחר נעורינו למדנו כי היא 'השיא של חיינו', הדעה שגוברת על המחשבה ועל הרצון, על הדעות והשיקולים שלנו, הדעת שעולה על הכל. דעת התורה.
אפשר לשאול אלף שאלות, אפשר לחפש אלפי תירוצים, אבל תשובה יש רק אחת - כי כך הורו לנו. כך מורים לנו. וכך עלינו לעשות.
לא לחינם הדוגמאות שנתנו חז"ל בדבר חובת הציות לגדולי התורה, הן "אפילו שיאמר לך על ימין שהוא שמאל ושמאל שהוא ימין", כי האדם בטבעו חושב שהוא יודע הכל, וברור שזהו צד ימין, בוודאות, אבל למרות זאת – תקשיב לרב שלך! גם אם הוא יגיד שימין זהו שמאל, ושמאל הוא ימין.
האמינו לי. מרנן ורבנן, ראשי הישיבות, גדולי התורה, יודעים הכל. את כל השיקולים. מכירים את כל מה שנמצא על כף המאזניים.
והחליטו.
חד משמעי, בלי עוררין, בלי ספקות, בלי "אולי". חד וחלק. החלטה ברורה וחד משמעית. ומרגע בו נפלה ההכרעה, מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א נתן את ברכתו והוראתו לציבור, מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין שליט"א ומועצות גדולי התורה מסרו את הוראתם לציבור - מי אנחנו בכלל שנתווכח? מי אנחנו שנחשוב בכלל? שנתחכם? שנדמיין שמבינים יותר מהם? מי אנחנו?!
גדולי התורה של "דגל התורה" וש"ס קבעו בירושלים כי יש להצביע למשה ליאון לראשות העיר, וכך צריך לעשות, גם אם אוהבים מועמדים אחרים, גם אם "לא נעים" מהחברים, וגם אם "אני לא מבין למה"...
כי זה בדיוק המהות של "דעת תורה", של "פסק הלכה", הערכים עליהם גדלנו וגידלנו, גדלים ומגדלים את הדורות הבאים. "צאי לך בעקבי הצאן", אף כבשה לא מחפשת לה את הדרך לבדה, כי היא תלך לאיבוד, גם אם היא חושבת שתסתדר לבד, גם אם היא חושבת שהיא יודעת יותר מכולם.
אף אחד לא יכול ולא מסוגל לחשוב לבד ברגעי הכרעות הרי גורל שכאלו, וכשמרנן ורבנן, כולם, קוראים לנו לעשות משהו, אזי גם אם אנחנו "חושבים" אחרת, או בעלי "דעות" אחרות, הכל בטל ומבוטל, מול ה"דעה" האחת, מול דעת התורה וההלכה הצרופה.
אז די להתחכם, מספיק עם ההתחבטויות והשאלות. כל אחד שיקיים את דברי רבותיו בנחישות ובראש מורם, כי אלו חיינו ואורך ימינו.
וחלילה לנו אם נתחיל לחפש ולהרהר אחד דבריהם. כי דבריהם להבות אש - ואנו, מי אנו.
- הכותב מכהן במטה ההסברה של "דגל התורה" בירושלים, וכדובר המטה החרדי של משה ליאון, מאז החלטת מועצת גדולי התורה לתמוך בו בבירה.